יניב לוי – לי יש את יפו

שיר שנשמע פשוט, כמעט יומיומי, אך טומן בחובו פיוט של שגרה, אהבה מקומית, וחתירה אל האושר הקטן. יניב לוי מצליח לשלב בין ריאליזם חברתי ישראלי ובין שירה של אהבה למקום שיש בו שלווה, ריח ים ושייכות.

אוקטובר 26, 2025

מילים ולחן – יניב לוי עיבוד, הפקה מוזיקלית ומאסטרינג – אלון פרימן

 4.5/5

גילוי נאות: הביקורת הזו נכתבת על ידי לוקאל פטריוט יפואי. גם לכותב שורות אלו יש את יפו.
שיר שנשמע פשוט, כמעט יומיומי, אך טומן בחובו פיוט של שגרה, אהבה מקומית, וחתירה אל האושר הקטן בתוך עולם מתפרק.
יניב לוי מצליח לשלב בין ריאליזם חברתי ישראלי, ובין שירה של אהבה למקום שיש בו שלווה, ריח ים ושייכות.
"כתבו בעיתון שהסטטיסטיקה לא משקרת / השכן שלי אומר שבקרוב יעשו עליו סרט / זמר אחד סיפר בהופעה שיש סופות בווייטנאם“. הפתיחה מדמה מציאות ישראלית טיפוסית – חדשות, שמועות, מראות של שכונה, רסיסים של מציאות רועשת, אבל מיד לאחר מכן מגיעה הסטת מבט חדה פנימה: "ולי יש את יפו / ויש לי את הים / יש לי אותך / כמה טוב לי איתך“ – זה הקסם. מול רחש העולם, יפו והאהובה הופכות מקלט רך ושלם, מקום שבו החיים חוזרים לפרופורציה.
יפו איננה רק מקום גיאוגרפי. היא מקום לנשמה, שבו ניתן למצוא שקט בעולם סוער. בעוד שכולם נוסעים ליוון, עוקבים אחרי חדשות, עוסקים בתלונות על חום ובקניות – לוי מוצא את שלוותו באהובה ובמקום הקטן שלו. מבחינתו יפו מגלמת את הבית, את השורשיות הישראלית, את הניגוד לגלובליות ולרעש החיצוני. הים, החום, הקיץ – כל אלה מצטרפים לתמונת עולם, שבה האהבה והבית הקטן מנצחים את כאוס החדשות.
הדובר הוא אדם פשוט, רומנטיקן של היומיום, לא גיבור גדול, אלא אדם רגיל שאוהב להיות מאושר. הוא מודע לחיים סביבו, אבל בוחר שלא להיסחף – לא לחדשות, לא לסטטיסטיקות, לא לטיסות. בעצם, זו בחירה באהבה ובמקום כעוגן קיומי. "אני לא יודע מה ילד מחר או מה יקרה היום / תנו לי עוד חמש דקות לישון / אני באמצע החלום“ – שורה שמזקקת את הרצון להישאר רגע בתוך החלום, בתוך החיים הטובים־הפשוטים, לפני שהמציאות שוב קוראת לו לקום.
יניב לוי משתמש בעברית מדוברת, כמעט דיאלוגית, מלאת חן. זה אינו שיר אהבה רומנטי־גבוה, אלא שיר אהבה ארצישראלי, מציאותי, כזה שאפשר לשיר תוך כדי הליכה על טיילת יפו או ישיבה על ספסל מול הים.
הוא לא מתאמץ “לשכנע” באהבה , הוא פשוט חי אותה. אם תרצו – פיוט של חיים קטנים, רגש נקי, שנאמר בלי פאתוס. האהבה אינה דרמטית, היא פשוט קיימת – כמו הים, כמו השמש.
יפו בשיר הזה היא לא רק עיר – היא מצב תודעתי. היא המקום שבו האהבה מתרחשת, היא גם המקום לשקט הפנימי שאליו האדם שואף. מול “העולם הגדול” – יפו היא מיקרוקוסמוס של טוב פשוט.
במובן מסוים, זהו שיר שמדבר על הישראליות היפה: להיות כאן, לא לברוח, לא לנסוע – אלא למצוא את הים, את הרוח, ואת האהובה ולומר: “יש לי את זה”.
הלחן – מלודי, קליט, בגוון מינורי־מאיר, פשטות של שירי ארץ ישראל הישנים עם צליל עכשווי, מוסיקה, שיוצרת חמימות ותחושת נוסטלגיה – שיר שאפשר לדמיין מתנגן בין סמטאות יפו בשעת בין ערביים.
המוזיקה מחזקת את תחושת השלווה והאהבה האמיתית שאינה צריכה הוכחות. יש בו קצב של נשימה, לא של ריצה!