משה וילנסקי, חתן פרס ישראל (1983) שנולד בורשה ב-1910, השאיר עשרות שירים שהקלישאה "נכס צאן ברזל" של הזמר העברי אינה גדולה עליהם. הוא הזין את הזמר המקומי בלהיטים שרובם ככולם שייכים לנוף התרבותי-חברתי המקומי ולזיכרון הקולקטויווי, ושירים שהם תערובת ואולי אפילו תרכובת בין מסורות קלאסיות שוילנסקי הביא מאירופה, ובין הצלילים והסולמות שספג כאן, הנטייה שלו למוסיקה של עדות תימן ולזמרות ממוצא תימני כשושנה דמארי, אסתר גמליאלי.
מלודיסט ומתזמר בחסד שחבק אסכולות ושפע סגנונות מ"צריך לצלצל פעמיים" של סוף שנות השלושים ועד לבלדות הנפלאות של תרצה אתר – "בלדה לאשה", "תפילת יום הולדת", לחנים שהם רומנטיקה מרגשת על רקע מלחמות ישראל, כ"שיר ערש נגבי".
מה המיוחד בשירים שוילנסקי הלחין ועיבד? יש בהם קווים מלודיים בין פולקלור לשנסון, מקצבים תימניים ומערביים, וגם לחנים ליריים מקסימים כ"דצמבר" בביצוע מזי כהן ודפנה ארמוני ו"סתיו" ששרה אסתר עופרים. המדהים אצלו היה הגיוון. מצד אחד שיר כמו "מרים בת ניסים" שייצג את העליה התימנית, מצד אחר – "זוהי יפו" ו"טנגו כפר סבא".
וילנסקי היה מלחין ומתזמר דייקן מאוד, בעל בקורת עצמית גבוהה שהקפיד על כל תיבה ותיבה. . כמעבד נפתח לגדולי המוסיקאים של המוסיקה הקלה כמישל לגראן, הנרי מנציני וגם ספג מהמוסיקה הקלה ומהג'אז של אירווינג ברלין וליאונרד ברנשטיין.
ונעבור לאוסף: בשלושת הדיסקים לא קיבלתי את "אני מצפת" שהתנגן בכל הקונצרטים של שושנה דמארי. אבל לא רק השירים הישנים, אלא גם "אור" שוילנסקי הלחין לתקליטה האחרון אינו קיים כאן. השיר הזה הוא אגב, אחת ההוכחות שוילנסקי בשנים האחרונות, אחרי שלקה בשיתוק מוחין, השתקם נפלא וחזר לפעילות יצירתית כמעט מלאה. וגם "תפילת יום הולדת" של חווה אלברשטיין לא מצאתי באוסף. לעומת זאת תמוה שהעורכים הכניסו ביצוע זניח של לא-זמר שנקרא גדעון גרייף ל"עלי זהב" באלבום מס. 3. ועוד שאלה – למה נבחר דווקא הביצוע של איתמר כהן ל"בלדה על מעין וים", שהיא לא מן המעולות בלשון המעטה.
"כלניות", כמעט מותג של וילנסקי, כמובן נמצא כאן. אפשר להגיד הרבה מאוד דברים על ה"נס" שקרה בין וילנסקי לשושנה דמארי. הכלניות שהמשיכו תמיד ללבלב בביצוע הזה. שושנה דמארי לא היתה שושנה דמארי בלי וילנסקי, וגם להיפך. שיריו ותזמוריו התאימו ככפפה למלכת הזמר (הגיעו לאוסף – "מגדלור", "צריך לצלצל פעמיים, "כיתה אלמונית", "לאור הזכרונות" "הרועה הקטנה מן הגיא") , אבל לא רק היא נהנתה מלחניו. הוא כתב מוסיקה נפלאה לנורית גלרון ("בלדה לאישה", "שיר ליל שבת" המצמרר), מזי כהן ודפנה ארמוני ("דצמבר" המופלא- דגימת סאונד למטה) אסתר עופרים ("סתיו") גלי עטרי ("תני לו פרח"), יפה ירקוני ("כשהיינו ילדים") וגם אחרים נהנו מפירותיו המוסיקליים – ציפי זרנקין ("נערי בים ביתו") נחמה הנדל ("היה הוא אפור") אריק איינשטיין ("שיר ערש נגבי") יהורם גאון ("לילה של פריחות") וכמובן שירי להקות – בצל להקות מ"בצל ירוק" ("ונצואלה") ועד להקת הנח"ל ("מול הר סיני", "רוח אביב", "יא משלטי", "תותחים במקום גרביים") ולהקת חיל הים ("חסקה")
ויש שירים שאתה מגלה אותם כמעט נחדש כמו – "חלמתי את שירת הזמיר" מאת שאול טשרניחובסקי בביצוע האינטימי המיוחד של עדנה גורן.
רגע, רגע למה שלושה אלבומים שכולם שירי וילנסקי? הרי במילא את הרוב לא הכי מעניין מי היוצרים מאחורי השירים. וחוץ מזה: הכל כאן ישן. שום חידוש.
נלך על הצדעה למלחין במלאת עשור למותו. נלך על נוסטלגיה. נלך על מקבץ של שירים שחלקם עדיין מחברים אותך למחוזות המוסיקה שהיום נשמעת הכי ישראלית שאפשר לבקש. מה, בעייה למצוא סיבה להחזיר את וילנסקי לחלון הראווה של חנות הדיסקים.
בתמונות האמצעיות משה וילנסקי עם המשורר יעקב אורלנד והמלחין סשה ארגוב
כל המנגינות – משה וילנסקי – 1976 (רשות השידור/ כאן 11)
