תוגת המוסיקה ששרות לאה שבת ולירון בן שמעון נועדה לרומם את הנואשים מהחיים. לב שבור יכול הפוך אובססיה שמייצרת עוד סבל ופגיעות עמוקה ועוצמתית. השתיים שרות את השיר על רקע השבת השחורה בה נשברו לבבות רבים. להם נוספו תסמינים של חרדה ודיכאון. העיסוק הכפייתי בטראומה אישית, החיטוט בפצע הנפשי מונע מהסובל להרים את עצמו. כותבי "תקום" מציעים לו שיקום רגשי, לפיו גם אם הנשמה שוקעת – היא תתרומם. מתוך החושך יכול לבוא אור. איך עושים את זה? איך קמים? את התשובה משאירים הכותבים ככל הנראה למטפלי הנפש.
לכן השיר נותר שיר של חמלה, ותקווה. מבחינה זו המוסיקה וקולן של הזמרות, במיוחד לאה שבת מתכוונות שלכך ברמה של משאת נפש, שנישאת על בלדת נשמה עוצמתית, שהיא כשלעמה מדליקה אור בקצה מנהרת היאוש.
המוסיקה נותנת לנשמה לדבר, וכשהנשמה מדברת יש מצב לשינוי כיוון – לחיות את המשמעות של הנשמה, ויש בכך לעיתים מרפא גדול לנפש עד כדי חזרה לחיים.
לאה שבת לירון בן שמעון קום
קום זה לא הזמן להתפתל/ גם אם היקום כולו עקום/ בסוף יש שביל שמתיישר
קום הגיע זמן להתעורר/ גם אם בגוף הכל חשוך/ בקצה הלב כוכב זוהר
ונגמר לך הסוס/ זה רק השיגעון דוהר/תברח לאט/ תחזור מהר
הנשמה שלך לא נרגעת/ משתוללת כמו משוגעת/ וכולם חושבים/ שאתה רוקד
הנשמה שלך שוב שוקעת/ כמו השמש בים טובעת/ והיא שוב תזרח/ היא שוב תזרח
קום זה לא הזמן להתרסק/ גם אם הלב כולו שבור/ בסוף יש שביל שמתחבר
ונמאס לך לרוץ/ זה רק השיגעון דוהר/ תברח לאט/ תחזור מהר
