שיר ראשון של לאה שבת באנגלית, ובנוסף – הראשון בסגנון גוספל אמריקאי, שפה מוזיקלית עמוסת מסורת, מאבק, רוח וחסד. הבחירה הזו איננה אסתטית בלבד, היא טעונה בתוכן ובזהות. השיר מציג עמדה נדירה: אמנית ישראלית־לבנה שנוגעת בהיסטוריה האמריקאית של שחורים מתוך הזדהות אנושית עמוקה, לא בהכרח מתוך שייכות ביוגרפית. הוא נע בין זיכרון שלא נחווה לבין אמפתיה כמעט רוחנית, ובין כאב לבין אמונה ותקווה.
הגוספל איננו רק סגנון; זהו הקול של קהילה שנלחמה על זכותה לחיות. הוא משלב כאב, התנגדות, אמונה ותנועה קדימה. לאה שבת משתמשת בגוספל בדיוק כך: כדי לתת לשיר אופי של שירה משותפת, כמעט דתית, קולקטיבית' תחושת “תמשיכו לנוע, תמשיכו לחיות”. המוזיקה מייצרת רצף בין אישי לאוניברסלי.
“I know I have to remember / So that I can forget” – פרדוקס הריפוי/ כדי לשכוח – צריך קודם לזכור. כדי להמשיך צריך להתמודד עם השורשים. זהו משפט שמאפיין תרבות של טראומה: גם אם זה לא הסיפור האישי, ההיסטוריה חוזרת. שבת מאותתת: הדרך לשחרור מתחילה בהכרה – לא בהדחקה.
“I was not in the cotton fields / But I can see the pain” – זו הצהרה נדירה מצד זמרת לבנה ישראלית: היא מבהירה שאינה באה ממקום של “ניכוס תרבותי” או העמדת פנים. היא אומרת: אני לא חלק מהביוגרפיה הזו,
אבל אני רואה את הכאב. יש כאן אמפתיה חוצת זהויות, – הכרה בהיסטוריה לא־אישית כבסיס מוסרי. המשפט מחבר אותה להיסטוריה כלל־אנושית של דיכוי וחירות.
“I was always White skin color / But sometimes I feel like I’m Black” – זוהי שורה טעונה מאוד, אמיצה ושנויה במחלוק, נקודת הזדהות עמוקה  לא על בסיס צבע עור, אלא על בסיס חוויית נפש:
להרגיש שעוברים מסע של מאבק פנימי, של אי־שייכות, של כאב היסטורי אצל שבת, ההזדהות מגיעה מהעולם הרוחני והנפשי, לא מהחברתי. היא מדברת על תחושה  לא על זהות. זהו ניסיון לומר: הכאב שלהם הוא כאב אנושי, ואני נוגעת בו דרך המוזיקה.
“Walking through pages of history / Find a land and keep moving” – לב השיר: הליכה בתוך ההיסטוריה כדי למצוא מקום, ואז להמשיך לנוע. זו קריאה אוניברסלית: אל תישאר היכן שפגעו בך, אל תיתקע בתוך ההיסטוריה, אבל גם אל תשכח אותה. התנועה קדימה היא גם גופנית, גם נפשית, גם מוסרית.
“Grew up with music inside me / Saved my soul all the way” – שבת מדברת על מוזיקה לא ככלי יצירה אלא ככוח קיומי. כמו בגוספל – המוזיקה היא מה שמציל את הנפש, מובילה דרך פחד, כעס, עוני, כאב —
ומאפשרת לשרוד. שבת הופכת את הסיפור לאישי – לא רק הם מצאו גאולה דרך שירה – גם אני.
“Voices of fear and freedom / Fighting for good every day” – הדואליות של האדם. השורה מציגה שני קולות מנוגדים אך שזורים: פחד וחירות. שניהם נמצאים תמיד יחד. המאבק – “every day” הוא מתמיד, לא רגעי.
בקונטקסט של גוספל, זהו מאבק מוסרי – להילחם לטוב בעולם.
“To believe in something better / Than bitterness and despair” – זו הצהרת אמונה אישית שאומרת הפניית  הגב למרירות ולייאוש, בחירה בתקווה. זה כבר לא רק שיר על היסטוריה של קהילה, אלא שיר על נשמה אנושית שלא מוכנה להיכנע.
“Take a deep breath / Nothing else” – הסיום כמעט מדיטטיבי: נשימה עמוקה כיסוד הבסיסי ביותר של חיים. לאה שבת מפשטת את כל המאבק לדימוי אחד: נשימה. כמו בגוספל, לפני השירה, לפני המאבק, לפני ההיסטוריה צריך לנשום.. זו נקודת מוצא שמרגיעה ומטהרת.
Keep Moving הוא שיר גוספל, רוחני ועמוק שבו לאה שבת יוצרת חיבור מפתיע בין הישראליות שלה לבין מסורת הגוספל האמריקאית. שירתה מלאת כוונה, עצמה וגרוב. מהלך אמיץ  המוציא ממנה משהו חדש ומיוחד.

לאה שבת Keep Moving בימוי צילום ועריכה: אוהד אלימלך

‏

I know I have to
remember
‏So that I can forget
‏I was not in the cotton fields
‏But I can see the pain
‏I was always White skin color
‏But sometimes I feel like I’m Black
‏Walking through pages of history
‏Find a land and keep moving

‏grew up with music inside me
‏saved my soul all the way
‏Voices of fear and freedom
‏Fighting for good every day
‏To believe in something better
‏Than bitterness and despair
‏Take a deep breath
‏Nothing else

לאה שבת פייסבוק