מנהל להקת הרוק מטאל איירון מיידן מאחל למעריצים שצילמו את הופעתם בניגוד לרצון הלהקה "רק כאב ביד". זמן קצר לפני תחילת סיבוב ההופעות הנוכחי של הלהקה המציין 50 שנה להקמתה, מנהל הלהקה, רון סמולווד, קרא למעריצים להימנע מלצלם את הופעות הלהקה בטלפונים שלהם במהלך ההופעות. בפוסט שכותרתו "הניחו בצד את הטלפונים שלכם", הוא הפציר בבאי ההופעות לחוות את ההופעות "ברגע הרגע" ולא דרך מסך הטלפון.
הוא הסביר שהלהקה רצתה שהמעריצים יחוו את ההופעה "כפי שחוו כאשר השירים שלהם נוגנו לראשונה בשנות ה-80".
גם הזמרת סברינה קרפנטר שוקלת ליישם איסור על טלפונים בהופעות שלה, למרות שזה "בכנות יעצבן" את מעריציה. קרפנטר אמרה שהיא הגיעה לרעיון אחרי שהלכתי להופעה של סילק סוניק שבה נאסרו טלפונים, מה שלדעתה שיפר את החוויה.
"הלכתי לראות את להקת סילק סוניק (סופרגרופ R&B אמריקאי, הכולל את אנדרסון פאאק וברונו מארס.) בלאס וגאס, והם נעלו לי את הטלפון. מעולם לא הייתה לי חוויה טובה יותר בהופעה", אמרה. "באמת הרגשתי כאילו הייתי בשנות ה-70 – אז לא הייתי עוד בחיים. באמת הרגשתי כאילו הייתי שם. כולם שרים, רוקדים, מסתכלים אחד על השני וצוחקים. זה באמת, באמת פשוט הרגיש כל כך יפה."
היא המשיכה: "גדלתי בעידן של אנשים עם אייפונים בהופעות. למרבה הצער זה מרגיש לי נורמלי לחלוטין. אני לא יכולה להאשים אנשים על כך שהם רוצים שיהיו להם זיכרונות. אבל אני רוצה שיקחו את הטלפונים האלה מההופעות שלי. אני לא רוצה את הזומים האלה לתוך הפנים שלי"עד כמה מעצבנים את האמנים על הבמה אנשים שמשתמשים בטלפונים שלהם כדי לצלם סרטונים בקונצרטים? זוהי למרבה הצער מציאות מקובלת שאנחנו צריכים להתמודד איתה. מה שיותר מטריד – הורגים את המוסיקה על מסכי 5 אינץ' בסאונד נורא. יותר מזה – רב הסרטונים האלה נשארים בטלפון כסרטונים שאין להם הופכין. חוץ מזה: מה הטעם בסרטון של הלהקה האהובה עליהם כשהמצלמה ממשיכה לקפוץ לכל עבר בלי שליטה.
אתה מקבל 40 שניות של שיר או כמעט את כל השיר באיכות מחפירה. היוטיוב מפוצץ בפיסות של זמרים ולהקות. הרוב מתעצלים לצלם משהו שמתקרב להקלטת שירים שלמים. הטרנד הזה של צילום להקות בחי על הבמה למעשה מסיח מהמוסיקה ומבצעיה, וב-99% מהמצבים זה מצב של גסות רוח כלפי המבצעים, בעיקר בגלל שהסרטונים יוצאים איפשהו בין זבל לבלתי ניתן לצפייה לחלוטין, ואני כבר לא מדבר על כך שהצילומים בלתי חוקיים לחלוטין ברוב המדינות. עדיין יש צוותי הפקה שזורקים אנשים שמצלמים או מחרימים מצלמות, אבל ברוב המקרים פשוט ויתרו על כך.
בואו נודה: צילום הופעות בטלפונים. הורס את החוויה. התופעה היא התגלמות של דור ללא עקרונות אומנותיים, ללא יכולת להעריך אמן באופן לא אמצעי.
כל העולם צלמים, במיוחד בהופעות מוסיקה. צילומים בהופעות מוסיקה מגיעים לממדים מבהילים. הקהל עסוק בתיעוד כאילו זה כל מה שמעניין אותו בהופעה. אותי התופעה מעצבנת, גם משון שהמצלמים לא מהססים לדחוף את הטלפונים לפנים של חפי הצילום, להסתיר לנמוכי קומה, ובעיקר לא לתת כבוד למי שמופיע מולם.
נוצר מצב של התניה: אם אינך מתעד, כאילו לא היית בהופעה. האמנים? אני מעריך כי רמת הכעס שלהם אינה נופלת מזו של כותב שורות אלו. רובם היו מצפים שתאזינו למוסיקה שלהם ללא המכשיר המצלם. הם גם אינם מתלהבים לראות את עצמם ביוטיוב בסרטונים נוראיים, ובעיקר ברמות סאונד שערורייתיות. אדל צדקה כשהיא עצרה הופעה בורונה, ופנתה לבחורה בקהל: "האם את יכולה להפסיק לצלם אותי? אני נמצאת כאן בחיים האמתיים, לא מבעד למצלמה שלך. זה אינו די.ווי.די. אלה החיים האמיתיים"…
רבים מגיעים להופעות ללא מצלמות ולא מצלמים בטלפון. מבחינתם להיות נוכח הוא כל סיפור החוויה ולא לראות את הבמה דרך מסך זעיר, שנמצא במרחק של שמונה-עשר סנטימטרים מהפנים. למה לצלם מופע ששילמת כדי לראות אותו? אחרי הכל – כמה פעמים תצפה במה שצילמת בתנאים גרועים. יהיה מי שיגיד. לא יעזור לך. התיעוד בסמרטפונים הוא חלק בלתי נפרד של צפייה במופע בימינו. הרשתות החברתיות והאפליקציות ממתינות לנו. אם אתה לא באינסטגרם, ביוטיוב – אתה לא קיים. אני כנראה במיעוט שאומר: השאירו את הטלפון בארנק או בכיס. שימוש בטלפון סלולרי במהלך מופע מעצבן, אנוכי, גס. למה צלמי הניידים חושבים שזה בסדר להפריע לאחרים בהופעות? צודק מי שאומר – מפריעים לי לראות את ההופעה. אני משלם כדי לראות את הלהקה או הזמר וליהנות מהמוסיקה – לא לצפות בהם דרך טלפונים סלולריים, או לזוז כל הזמן ימינה ושמאלה כי מפריעים לי לראות.
בואו נאתגר מחוקק להצעת חוק – איסור צילום הופעות בטלפונים, ממש כמו שאסרו על עישון. יש מצב?
