יש אלבומים באוסף שלי שאני מחשיב אותם ברצינות לחברים שלי. אלה הם אלה שהסתובבתי איתם כל יום במשך אינספור חודשים או שנים, וכשאני מאזין להם שוב, הם מזכירים רגש מסוים מהימים ההם. אלה האלבומים שנשארים לכל החיים. זהו אחד מהאלבומים האלה, ואחד החברים הכי טובים שלי.. לאחרונה הקשבתי לזה שוב אחרי שהוא נדחק הרבה זמן על המדף, ומצאתי הרבה מה לאהוב . ששת השירים הראשונים הם שירה, השאר הם אינסטרומנטליים. לפני המוסיקה כמה מילים על היוצר: לואיז פלוריאנו בונפה (17 באוקטובר 1922 – 12 בינואר 2001) היה גיטריסט ומלחין ברזילאי. הוא נודע בעיקר בזכות המוזיקה שהלחין לסרט Black Orpheus.
בונפה גם מנגן וגם שר כאן – פינוק נדיר לכל מעריץ של בוסה נובה. הגיטרה הנפלאה והבלדית שלו, כלי הקשה ברזילאיים פאנקיים, פסנתר דמוי ג'ובים, הצלילים הטהורים של מריה טולדו ומיתרים לא פולשניים ישכנעו אותך שהגעת לריו של שנות ה-60. במהלך החורף, השירה החמה והלא יומרנית של בונפה היא הבחירה המושלמת.
נדיר למצוא גיטריסטים רגישים בעלי הכשרה קלאסית, וקשה באותה מידה למצוא מוזיקאי ג'אז שלא מתפתים לנגן כל תו בסולם העומד לרשותם. בונפה חוצה את שני המחוזות, ועדיין לא נגדיר אותו  גיטריסט קלאסי ולא נגן ג'אז.
נראה שיש גרסה אחרת לחיבור הכי מפורסם שלו "Manha De Carnaval". האלבום הזה מכיל את אחד הטובים ביותר. שיר השישי, "Silencio Do Amor" הוא אחד השירים הגדולים ששמעתי בסצינת הבוסה