ליבת קמינסקי ניצבת על קו החוף, מביטה על סירה באופק הים, ומבקשת להתנקות מ"כל החול הזה". יעלה המאזין שאלה: מטפורית, מהו "החול הזה" שהיא מבקשת להתנקות ממנו, ומהו "מרחב ההגנה" ששומר עליה? כותב שורות אלו מנסה לתהות על קנקנה של המתפייטת, שהפכה את הצורך לבלדת רוק לא רעה. האם היא רוצה לברוח למציאות אחרת, נקיה יותר? דף המידע שצורף לשיר מגלה כי מדובר במי שגדלה בבני ברק בבית דתי, כיום אם ל-4. יכול להיות שהעבר עדין גורם לה לחוש מוכתמת?
פתרונים ליוצרת, שמגישה את המצוקה בטון שמעיד כי לא נולדה זמרת רוק, והגם שהטקסט מעורפל, יש שירתה הלא מהוקצעת  כוונה ואמת. שיר של מנגינה ומבנה פשוטים ונגישים שמעוטרים בסולו גיטרה משדרג. המוסיקה היא נדמה לי מרחב ההגנה שלה בקו שבין שמיים לארץ.

תמונת קאבר: שחר שטיבל

ליבת קמינסקי כל החול הזה

באופק יש סירה לבנה
ואני על קו החוף שומרת מרחב הגנה
הרוח מלטפת כמו תינוקת בעריסה
אני רוצה, אני רוצה
לשטוף ממני את כל החול הזה

באופק יש סירה לבנה
ואני על קו החוף מחפשת לעצמי הקלה
הרוח מציירת על העור,
מסמנת שהייתה
ואני רוצה, אני רוצה
לשטוף ממני את כל החול הזה
באופק יש סירה לבנה
ואני על קו החוף שומרת מרחב הגנה

ליבת קמינסקי פייסבוק