למאור כהן יש כמה סוגים של התרפקויות. הוא יכול לחזור ללא בעיה ל"זקני צפת" ל"הזבובים" ול"הבליינים", והוא יכול ללבוש חליפה של זמר מיינסטרים ששר בלדות כמו Crooner  אמריקני מנותק מרוק. אני אזכור לו לטובה שיר נפלא כמו "לילה בעיר" מהטובים ביותר שלו כזמר סוליסט. גם השיר הזה מגיע מזמר של כמיהה וערגה לאישה/אהבה ללא תנאי וללא זמן. הוא, הפסנתר והמקרופון. מוסיקה כמו שכתבו פעם, סימטרית ,ואלסית, ליווי פונקציונאלי, סולו גיטרה במקום, מושר בנינוחות ובאיפוק.  ככה לא שרים היום? מאור כהן, בריטון חם,  קובע – ככה אני שר. מבחינתו – הכי אותנטי שאפשר.

אור מלווה אותך/ על שמלתך נשפך / איתו את הולכת כמעט מרחפת/ בואי אליי
את במילה אחת / את בשתיקה כמעט/ אותי מקלפת/ לאט מעלפת/ כולי שלך
אם זו הדרך שאת מביטה/ אם זה החום בידך הקטנה/ אם זה בריח מתוק בעורפך/ אחריו הולך
בואי ננסה לעוף/ בואי למקום שקוף
לרגע נצא/ מהלילה הזה/ ואותו נשכח
אם נתעייף נישן/ לא, לא נספור את הזמן/ רגע או נצח מפסיד מנצח/ אני איתך
אם זו הדרך שאת מביטה/ אם זה החום בידך הקטנה/ אם זה בריח מתוק בעורפך/ אחריו הולך
אם זה הרגע שבו את שלי/ אם זה ביום שאני לבדי/ אם זה לפני או אחרי כל דבר/ אם זה מה שנשאר
קחי לך עוד נשיקה/ האמיני לשקיעה/ שמש הולכת לישון / על כרית רטובה