כך שר אהוד בנאי שר למאיר אריאל, מספר לו מה קרה מאז שעזב אותנו לפני 23 שנה. העולם משתנה, הטכנולוגיה שמאפילה על המילים שלו (של מאיר), והכל חי ברשת, הכל מתפוצץ. השיר שיצא ב-2004 הוא כמעט נבואה שממשיכה להגשים עצמה – במיוחד בטירוף של השנה האחרונה. "בלוז כנעני" הוא השיר הכי משמעותי של בנאי לימים האלה.
אני שומע הרבה את הבלוז הזה בנסיעות. "בלוז כנעני" הפך מאז צאתו לשיר כבישים מובהק. אתה יוצא לדרך, ואהוד בנאי שורק לך בלוז כנעני. בנאי  מספר לאריאל ו מה קרה מאז שעזב. העולם משתנה, הטכנולוגיה שמאפילה על המילים שלו (של מאיר), והכל חי ברשת, הכל מתפוצץ.
זה אמור היה להיות שיר געגועים עצוב, אבל במקום עצב יש זיכוך, כי אהוד בנאי, בטון החם שלו, ממלא אותך בתחושה הזו של משהו צרוף וטהור, עד שאתה אומר: רגע, רגע, חיפשת מנגינה ישראלית אותנטית, זו שמכילה אקליפטוס מפרדס חנה, זר קוצנים ריחני, אז מצאת. גם המהות האנושית של חברות אמיתית שנטועה כאן, באדמה הזו – אין כמו אהוד בנאי להמחישה.
ניסיתם פעם להגדיר את אהוד בנאי? מהו יווני, מזרחי, חסידי, ישראלי, רוק?  לא יודע. זה קודם כל אהוד בנאי, ערב רב, נטוע באדמה הזו, אבל גם קוסמופוליטי, זמר-עם וזמר מחאה וזמר נשמה וגם יוצר שמרגיש את הדופק של העם שבתוכו הוא חי.
שירים כמו שלו אינם יכולים להיוולד בארץ אחרת. שירים עבריים עם כל הניחוחות, שיוצאים מירושלים, עוברים דרך פלורנטין ומגיעים עד עד חופי פיראוס. מצד שני, תשמע אצלו  מוסיקה קאנטרי-קלטית כמו, "הכוכב של מחוז גוש דן", גם האפרו של ההיברומאן וההומור של הא-יידישע רסטהאמן. הבלוז שלו אינו סתם בלוז. הוא בלוז כנעני. ובבלוז שלו יש גם קולות מואזין…

אהוד בנאי הוציא את תקליט הבכורה שלו בשנת 1987 – כשהיה כבר בן 34 – יחד עם "הפליטים", שהורכבה מ"פליטי" להקות השוליים התל אביביות של תחילת שנות ה-80. הלהקה – שכללה את יוסי אלפנט, ז'אן ז'אק גולדברג, נעם הלוי וגיל סמטנה – חבורה שויצרה יחד עם בנאי צליל מיוחד, שהפך את התקליט לאבן דרך ברוק הישראלי.

46 שנה אחרי צאתו, התקליט אהוד בנאי והפליטים עדיין משקף רגע אישי מאוד בחייו, אך גם מציע דיוקן קבוצתי של הדור שהתבגר בין מלחמת ששת הימים למלחמת לבנון. במילים ובמוסיקה. שירי התקליט מבטאים התמודדות עם מציאות משתנה, על רקע המשברים והתקוות של החברה הישראלית בשנות ה-60, ה-70 וה-80.
כטרובדור ישראלי אהוד בנאי תמיד היה נוכח במציאות המקומית. שורות שכתב נשארו עד היום בפנתיאון של הזמר העברי. הוא ידע לצעוד עם האחים עולי אתיופיה, "המוליכים את עלבונם ברגל אל העיר", "עבודה שחורה" נשמע עדיין השיר הכי סוציאלי שנכתב במקומותינו. בנאי זעק את זעקתם של מיעוטים סובלים במדינת הבלבול הגדול, שגזענות קיימת בה על כל צעד ושעל. חש את סבלו של האחר, גם של הפועל הפלסטיני הבונה את הארץ.

בנאי הוא מאמין יהודי כואב. אחרי מות אריאל,  שאיתו ישב על דף גמרא, כתב: "היהדות הופכת להיות קרדום חפירה ביד קנאים, ומצד שני ננטשת לאנחות על ידי רבים וטובים".
הילד כבר בן 71.  הילד? נו, איך שהזמן רץ. לא מזמן היה בן 30 ("הילד בן שלושים, יש לו חום גבוה / הוא שוכב על הספה בבית הוריו / כן, הוא בן שלושים, יש לו חום גבוה הוא חוזר אל חדר נעוריו") הגיע למקומות שרצה להגיע. כבר לא שוכב עם חום גבוה על הספה בבית הוריו, אבל עדיין רוצה לגעת במקומות ההם, נשאר ילד של החיים, שהזמן הפך אותו אל זמני.

מאז שעזבת הרבה השתנה כאן זהו זמן שגעון מהומה עד אין קץ ובכל רגע חדש פורענות לא עלינו

צילומים: מרגלית חרסונסקי

אהוד בנאי פייסבוק