ידיעה שפורסמה באמצעי התקשורת על "החגיגה של עובדי התעשייה האווירית". הסכומים ששילם ועד עובדי התעשייה האווירית עבור ערבי ההופעות שערכו נחשפים. על פי גורמים המעורים בפרטים – מיליון שקל שולמו להופעותיו של עומר אדם וכ-380 אלף שקל להופעת האיחוד של רמי וריטה. הערכה: הועד של עובדי התעשיה ערך סקר ביקושים אצל עובדיו – מה מבחינתם ייחשב צ'ופר מדליק בערב בידור המיוחד לכלל העובדים?
דרכי המיינסטרים מובילות לכספים הגדולים. עניין של ביקוש והיצע. מיינסטרים היא הנטייה הדומיננטית במשך תקופת זמן מסוימת של רוב הציבור בבחירת העדפותיו. לעיתים קרובות מונח זה מתייחס לכל הטרנדים התרבותיים העכשווים בתחומי האומנויות, המוזיקה, הקולנוע והספרות לעומת התרבויות האלטרנטיביות למיניהן. מוזיקת פופ מיינסטרימית פונה לזרם המחשבה המשותף של הרוב, כלומר דברים הפופולריים ביותר בקרב רוב האנשים. היא מופקת בדרך כלל מראש במטרה למקסם מכירות ורווחים. מה הופך את מוזיקת פופ מיינסטרימית למושכת כל כך?
מוזיקת פופ מושמעת בכל מקום, ברדיו, בטלוויזיה, בקניון, במהלך פרסומות, בתיאטרון. אתה רואה אמני מיינסטרים שמקדמים מותגים. זה עשוי להשפיע על התת מודע של אנשים, לגרום להם להרגיש שהם זקוקים ליותר מהדבר הזה.
את המוסיקה הרלוונטית עכשיו לאוכלוסיית המיינסטרים לא ניתן היה ליצור לפני כמה שנים בגלל היעדר אמצעים טכנולוגיים. החידוש בסאונד הוא השתקפות של ההתקדמות התרבותית והטכנולוגית. לא רק שתהליך יצירת המוסיקה השתנה, אלא גם צריכת המוסיקה התקדמה. שירותי ההזרמה הקלו על תצרוכת מוסיקה בפלטפורמות שונות. ספק שירותי סטרימינג כמו Spotify הוריד גם את חסמי הכניסה לתעשיית המוזיקה. כפלטפורמה פתוחה, יוטיוב העניקה את הכוח להמונים ומאפשרת לצופי המוסיקה להגדיר מחדש את המצרך הכי פופולרי. הסרטון של דספסיטו Despacito של לואיס פונטי ודדי יאנקי הגיע ליותר מ -4 מיליארד צפיות. זהו השיר הראשון בשפה הספרדית מאז Macarena, שהגיע למקום הראשון בטופ 100 בבילבורד. פופ לטיני הפך מוסיקת מיינסטרים מבוקשת בשלוש השנים האחרונות.
רוב שירי הפופ פשוטים מבחינה הרמונית, מחוללי קצב ונשמעים די דומים. הסיבה: חברות המוסיקה מנסות למזער סיכונים. על פי ה- IFPI, (ארגון המייצג את תעשיית ההקלטות) נדרשים כ- 500,000 – 2,000,000 האזנות כדי לחשוף אמן חדש בגדול. זה סיפור לא זול – שכולל הקלטה, קידום וחשיפה. . חברות גדולות כמו סוני ויוניברסל עושות הכל כדי להגיע למקומות האלה. כל מה שהם מקדמות צריך למכור. כדי לוודא שזה קורה, אתה זקוק למוזיקה בסיכון נמוך .
מוזיקה בסיכון נמוך מהי? האזינו למצעדים. איך עוושים את זה? האמנים הגדולים ביותר לא כותבים את רוב השירים שלהם. הם עובדים עם אותם כותבי שירים מקצוענים ומיומנים כמו אבי אוחיון ומתן דרור, תמר יהלומי ויונתן קלימי, דולב רם ופן חזות, אופיר כהן ובחו"ל – מקס מרטין, אריאנה גרנדה, אביצ'י, ביונסה, ברונו מארס, קרדי בי, קלווין האריס, דיוויד גואטה, אד שירן, סם סמתי, בילי אייליש. רוב הנ"ל עומדים אחורי מרבית הלהיטים של השנים האחרונות.
הסגנונות נעים בין פופ אקוסטי (אריאנה גרנדה), אלקטרו פופ (מרטין גריקס, דיויד גואטה) לפופ ראפ (דרייק) פופ לטיני (דספסיטו). יש נוסחאות ייצור, שממוחזרות לשירים רבים, וזו הסיבה ששירים נשמעים דומים. מיינסטרים זה גם סקס. מרבית שירי הריתם נ' בלוז המצליחים רוויים בסקס, נושא שקיים גם בז'אנרים פופולריים אחרים כמו הפופ הלטיני, ובמיוחד הפוארטו ריקני.
מוזיקת מיינסטרים מתאימה את עצמה לאופן שבו הקהל בתקופה מסויימת צורך מוזיקה. לכן חלק גדול ממנה יהיה מוזיקה רקידה, כי ריקוד תמיד היה ולעולם יהיה קטליזטור עיקרי של צריכת מוזיקה. שיר ריקודי הוא שילוב של אלמנטים מוסיקליים הכוללים קצב, יציבות קצב, חוזק פעימה וסדירות כוללת. האנרגיה מייצגת מדד תפיסתי של עוצמה ופעילות. בדרך כלל, שירים אנרגטיים מרגישים מהירים יותר עוצמתיים יותר ורועשים יותר.
מוסיקת המיינסטרים מתאימה את עצמה לאיפיונים של טכנולוגיות ההפקה, וההקלטה. תעשיית המוזיקה מצליחה מאוד בהכוונת הציבור. רואים את זה בכל מקום. האם זה טוב? לא תמיד. אנחנו הופכים יות ויותר מכורים למה שאנחנו נחשפים אליו. המוח שלנו הולך שבי אחרי דברים מוכרים. התת המודע שלנו אינו מבדיל בין מה אמיתי למה שלא. זה אינו אומר שבמעגלי השירים המצליחים והמבוקשים ביותר במצעדים לא נמצא שירים, שאינם דווקא מנווטים ע"י הסרם המרכזי המסחרי.
חנן בן ארי – חולם כמו יוסף מיינסטרים?
זוהי רשימת השירים המבוקשים שמפרסם אתר "פורסט מדיה" על מספר ההשמעות הארצי, סקר לא סטטיסטי, שסוחפר את ההשמעות בתחנת רדיו זניחה במסגרת המדד הארצי:
חנן בן ארי – "חולם כמו יוסף"
אברהם טל ובניה ברבי – "מי לא יבוא"
אליעד מארח את Metro The Savage – אל תגלי
עילי בוטנר עם שמעון בוסקילה – בחלומות שלי יש ים
נרקיס – "הולכת איתך"
מארינה מקסימיליאן – "הלב שלי בבית"
עידן רייכל – "כמו מיום ליום"
עידן חביב – "אין לך מה לדאוג"
רותם כהן – "מונה מון שרי"
דיקלה – "ואולי"
