"כישוף נגדי" של מוניקה סקס, למילים ולחן של יהלי סובול, הוא שיר שנשמע פשוט בהאזנה הראשונה, אך ככל שמעמיקים בו מתבררת מורכבותו. השיר עוסק בתחושה קיומית: איך ממשיכים ללכת בעולם שנדמה כאילו הוא מאבד בהדרגה את התמימות, התקווה והמשמעות. זה אינו שיר מחאה וגם לא שיר אהבה. הוא שיר על הצורך למצוא כוח שינטרל את הכובד של המציאות.
"מאה קומות של חושך אבל אני עדיין רואה." המטאפורה מחזיקה שני כוחות מנוגדים. החושך מסמל דיכאון, בלבול או מציאות מאיימת. "אבל אני עדיין רואה" הוא מעשה של התנגדות. כלומר, העולם אמנם חשוך, אבל הדובר עדיין מסרב לאבד את היכולת לראות, להבין ולהרגיש. זו אינה אופטימיות נאיבית. זו עמידה עיקשת.
אחד הרעיונות המרכזיים בשיר הוא המעבר מהילדות אל העולם הבוגר – "ילד גדל בשכונה, שכונה גדלה בעולם." – שורה שנשמעת פשוטה, אבל היא מתארת תהליך של התרחבות התודעה. בהתחלה העולם הוא השכונה. אחר כך השכונה עצמה הופכת לחלק מעולם גדול, מסובך ולעיתים אכזר. המשפט "חלומות נשברים בקלות בפטיש של כסף." מבהיר מה קורה בדרך: זו ביקורת חברתית עדינה. לא אידיאולוגית, אלא אישית. הכסף אינו רק אמצעי; הוא הופך לכוח שמנפץ חלומות.
"בבית ספר לא לימדו אותנו על השטן" – כמובן שאין הכוונה לשטן במובן הדתי.. השטן כאן הוא כל מה שלא הכינו אותנו אליו – ציניות, כוח, אינטרסים, אכזבות, מניפולציות. מערכת החינוך לימדה מתמטיקה והיסטוריה, אבל לא איך להתמודד עם הצדדים האפלים של החיים. זו ביקורת שנאמרת בלי נאום, אלא במשפט אחד.
בפזמון "מחפש כישוף נגדי." הדובר אינו מחפש פתרון רציונלי. הוא מחפש כישוף. כלומר, הוא מרגיש שהמציאות עצמה מכושפת, ולכן רק קסם נגדי יכול לשבור אותה. השורה: "שיעיר אותי." מרמזת שהבעיה איננה רק העולם, אלא גם קהות החושים שהחושך יוצר.
הלחן פשוט. אין בו מהלכים הרמוניים מורכבים, אבל דווקא הפשטות היא יתרונו. המלודיה כמעט מדוברת, ולכן כל מילה נשמעת ברורה. כשהפזמון מגיע ל"מחפש כישוף נגדי..." יש התרוממות קטנה אך משמעותית..  זו אינה התפרצות רגשית גדולה, אלא שינוי עדין שמעניק תחושת הקלה. המעבר הזה יוצר את הרגע המלודי הזכיר ביותר בשיר.
העיבוד הוא דוגמה טובה למה שאפשר לכנות תזמור פונקציונלי. יש כאן שילוב טבעי של: גיטרות אקוסטיות., גיטרות חשמליות, כלי קשת, כלי נשיפה. אף כלי אינו מנסה להשתלט. כולם משרתים את הסיפור. אין הפקה גרנדיוזית או אפקטים מיותרים. זהו עיבוד שמשאיר הרבה מקום למילים.

יהלי סובול שר כמעט תמיד מתוך איפוק. הוא אינו "משחק" את הכאב. הקול שלו נשמע כמעט יבש, אבל בתוך היובש הזה מסתתרת כנות גדולה. זו אחת התכונות שמייחדות אותו לאורך השנים: הוא נשמע כמו אדם שמספר אמת, לא כמו זמר שמנסה להרשים.

"כישוף נגדי" הוא שיר על אדם שמבין שהעולם אינו פשוט כפי שחשב בילדותו, אך מסרב להפוך לציני. במקום להכריז על ייאוש, הוא מבקש "כישוף נגדי" – כוח שיחזיר לו את היכולת לראות, להרגיש ולהתעורר.

זהו שיר שממחיש  את אחד המאפיינים הבולטים של יהלי סובול כמוזיקאי: היכולת לכתוב טקסטים שנעים בין היומיומי לפיוטי, ולהלביש אותם על מלודיות פשוטות אך מדויקות. הפזמון הקליט, השירה המאופקת והעיבוד האקוסטי־חשמלי המאוזן אינם מנסים להאפיל על המילים, אלא להאיר אותן. התוצאה היא שיר רוק אינטימי, שממשיך להדהד גם אחרי שהוא מסתיים, ה"חושך" והחיפוש אחר כישוף נגדי" אינם רק סיפורה של הדמות בשיר – אלא חוויה שרבים יכולים לזהות גם בחייהם.

מוניקה סקס כישוף נגדי

מאה קומות של חושך אבל אני עדיין רואה
צמר סלעים בקירות אבל אני עוד שומע
מה אני יכול לעשות חוץ מריקוד משונה
על רגל אחת?
ילד גדל בשכונה, שכונה גדלה בעולם
חלומות נשברים בקלות בפטיש של כסף
חבל, בבית ספר לא לימדו אותנו על השטן
איך הוא בועט מהאוויר לרשת

מחפש כישוף נגדי
שיעיר אותי

מאה קומות של חושך אבל אני עדיין רואה
את הגדרות החיות ממשיכות לצמוח
מה אני יכול לקוות חוץ מחלום משונה
חצי אוטומט?
ילד גדל בשכונה כמו על אי בודד
אהבות מתפזרות עם הזמן אל האופק
מאה קומות של חושך אבל אני עדיין עולה
על רגל אחת

מחפש כישוף נגדי
כישוף נגדי
מחפש כישוף נגדי
שיעיר אותי

מאה קומות של חושך אבל אני עדיין רואה

צילום: יעל בר כהן

מוניקה סקס פייסבוק