אי אפשר כבר להתעלם: קיים גל עולמי ברור של מוזיקאים הנוקטים עמדות פרו-פלסטיניות חזקות – החל מקריאות ל"פלסטין חופשית" או "מוות לצה"ל", דרך הופעות שבוטלו בישראל, חרמות רשמיות והצהרות פומביות. תנועה זו משתרעת על פני ז'אנרים ואזורים גיאוגרפיים, כאשר תגובות מצד גופי שידור, ממשלות ואכיפת חוק משקפות את האופי השנוי במחלוקת והפוליטי של הביטוי המוזיקלי הציבורי בנושא זה.
אמנים בולטים מדברים בגלוי בוב וילאן – צמד הפאנק הבריטי הוביל קריאות כמו "FreePalestine" ו"Death to IDF" במהלך הופעת ההופעה שלהם בגלסטונברי 2025. ה-BBC, ששידר את קריאותיו כינה אותן מאוחר יותר "פוגעניות מאוד", והרשויות בבריטניה חוקרות האם בוצעה עבירה פלילית כלשהי. הממשלה הבריטית "גינתה בחריפות" את קריאותיו של בוב וילן, שקרא ל"מוות" לצבא הישראלי במהלך הופעתם ששודרה בשידור חי ב-BBC. שגרירות ישראל הודיעה כי היא "מוטרדת עמוקות" מקריאות "מוות לצה"ל" בפסטיבל.
Kneecap – להקת הראפ האירית הביעה באופן עקבי דעות פרו-פלסטיניות בפסטיבלים גדולים. הופעתם בגלסטונברי כללה קריאות נגד פעולות ישראל; חבר הלהקה ליאם אוג או האנאיד נמצא תחת ערבות במסגרת חוק הטרור הבריטי בגין מחאות קודמות.
הוזייר קרא להפסקת אש בפסטיבל הקיץ של מילווקי, וקשר את המאבק הפלסטיני להיסטוריה של זכויות האזרח של אירלנד, והדגיש שסולידריות אינה אנטישמיות.
קהלאני – הזמר האמריקאי, מתח ביקורת פומבית על עמיתיו האמנים על שתיקתם בנושא עזה. מסרים פרו-פלסטיניים בקליפ ו וברשתות החברתיות הובילו לביטול הופעות באוניברסיטת קורנל ובסאמרסטייג' בניו יורק, על פי הדיווחים עקב "חששות ביטחוניים".
למעלה מ-600 מוזיקאים, כולל חברי Rage Against the Machine, System of a Down, The Roots, פאטי סמית' וסרג' טנקיאן, חתמו על המכתב הפתוח "מוזיקאים למען פלסטין" במאי 2021, וקרא לעמיתיהם לא להופיע בישראל מספר חברות תקליטים (כמו Dark Entries ו-Techno Queers) תמכו בחרם התרבותי דרך PACBI, וגם מוזיקאים כמו Dua Lipa ו-Massive Attack תמכו בפומבי במטרות פרו-פלסטיניות.
רוג'ר ווטרס – אגדת "פינק פלויד" ממשיך את תמיכתו בתנועת ה-BDS, וקורא שוב ושוב לחרמות על מוסדות תרבות ואקדמיה בישראל, ומתייג את מדיניות ממשלת ישראל כאפרטהייד
לתום יורק / רדיוהד – יורק דיש מסר כפול: הוא מתנגד לחרמות של אמנים על ישראל, אך גם גינה את הממשלה בהצהרות. הוא ספג ביקורת על שתיקה לכאורה וירד מדי פעם מהבמה כאשר הופעלו עליו לחצים מצד צופים פרו-פלסטינים.
מוזיקאים משפיעים במיוחד על צעירים — הרבה יותר מפוליטיקאים או עיתונאים. כשהם מדברים על “פשעי מלחמה”, “אפרטהייד” או “דיכוי”, זה מחלחל לרשתות החברתיות, לתקשורת המיינסטרים, לפעולות מחאה פיזיות באוניברסיטאות, פסטיבלים, ועוד. אמנים אינם רק יוצרים — הם סמל לערכים. כאשר יותר ויותר מהם מביעים התנגדות פומבית לישראל, המסר שחוזר ונשמע הוא: “ישראל אינה מדינה נורמלית” אלא מדינה שיש להחרים. גם אם ההתנגדות מופנית כלפי הממשלה בלבד, פעמים רבות יש טשטוש בין שלטון לעם. קריאות כמו “Death to the IDF” או “From the river to the sea”, מתפרשות כשלילת קיום המדינה. כאשר הקריאה מופנית לצה”ל – הגוף שמגן על אזרחי ישראל — זה מרגיש כהסתה ולא כביקורת לגיטימית.
אנטישמיות? תומכים בטענה הזו רואים בכך ביקורת מוסרית על פעולות ממשלה או צבא, לא על יהודים כקולקטיב. הטרנד הפושט בעולם המוסיקה אינו מאוזן, מתעלם מהטרור שחווה ישראל, ולעיתים כוללת דה־לגיטימציה של עצם קיומה כמדינה יהודית — מה שנחשב לאנטישמיות מודרנית.
*** השתתפות באירוויזיון בסכנה? מספר מדינות וגופי שידור אירופאיים דרשו בפומבי להוציא את ישראל מאירוויזיון 2026. כבר בדצמבר 2024, סלובניה (RTVSLO) עתרה רשמית ל-EBU (איגוד השידור האירופאי) לאסור על ישראל השתתפות בתחרות.
ספרד (RTVE) ביקשה דיון ב-EBU על השתתפותה של ישראל; ראש הממשלה פדרו סאנצ'ז אמר כי "סטנדרטים כפולים" לא צריכים לחול – אם רוסיה נאסרה, כך גם ישראל.
אירלנד (RTÉ) הצטרפה לספרד ולבלגיה בבקשה רשמית לדיון ב-EBU. בלגיה (VRT ו-RTBF) קראה ל-EBU לשקיפות והביעה חששות לגבי שלמות ההצבעה הטלפונית.
איסלנד (RÚV) דרשה נתוני הצבעה טלפונית מפורטים מה-EBU לאחר שהציבור העניק לישראל נקודות רבות ומקון שני.
פינלנד (Yle) פרסמה עצומות של כ-500 אמנים שקראו לחרם אם ישראל תשתתף – אך רשת השידור לא הסכימה לפרישה מלאה; במקום זאת קראה לשיפוץ מערכת ההצבעה.
למעלה מ-70 אמני אירוויזיון בעבר – כולל זוכים לשעבר – חתמו על מכתבים הקוראים לאסור על ישראל להשתתף באירוויזיון, והאשימו את מארגני התחרות בנורמליזציה של פשעי מלחמה ורצח עם.
הגיעו דברים לידי כך שמדינות טענו למניפולציות בהצבעה בטלפונים מול הצבעת חבר המושבעים, מה שגרם לתחנות שידור בספרד, בלגיה, אירלנד, הולנד, פינלנד ואיסלנד לקרוא לביקורת. ה-EBU מסר כי כל ההצבעות אומתו באופן עצמאי, ללא ראיות להפרות כללים.
על פי הדיווחים, גרמניה איימה לפרוש מהאירוויזיון אם ישראל תודח, מה שייתכן שהכריע את הכף. בסופו של דבר ה-EBU לא פסלה את ישראל, אך התחייבה לקיים דיונים רחבים יותר בקרב חבריה הן בנוגע לתהליך ההצבעה והן בנוגע לנייטרליות הפוליטית של התחרות. נכון לכתיבת שורות אלו – בעוד שמדינות ואמנים רבים דוחפים להדחתה של ישראל, ה-EBU ממשיך לתמוך בהשתתפותה – והכל תוך בחינת מערכות ההצבעה וניהול לחצים פוליטיים.
בצילום (למעלה): בוב וילאן מנצל את במת פסטיבל גלסטונברי לקריאות נאצה נגד ישראל וצה"ל
מוסיקאים נגד ישראל וצהל בוב וילאן – צמד הפאנק הבריטי הוביל קריאות כמו "FreePalestine" ו"Death to IDF"
