שירי האלבום התשעי של מיוז שנוצר בלוס אנג'לס ובלונדון, מבטאים דיסטופיה על רקע אי הוודאות וחוסר היציבות הגוברים בעולם – מגיפה, מלחמות חדשות באירופה, הפגנות והפרות סדר מסיביות, ניסיון התקוממות, התנודות בדמוקרטיה המערבית, שריפות יער, אסונות טבע וערעור היציבות של הסדר העולמי.
זו תקופה מדאיגה ומפחידה כשההעולם המערבי ועולם הטבע נמצאים באיום קיומי מתמיד. "וויל אוף דה פיפל" הוא ניווט אישי דרך הפחדים האלה והכנה למה שיבוא אחר כך.
חברי מיוז מתארים את האלבום כ"האלבום הכי טוב שיצרנו". הדרך אליו לא היתה פשוטה: תחילה ללייבל שלהם היתה כוונה להוציא אלבום אוסף – "בסט אוף", אבל השלישיה משכה לכיוון אחר: אלבום חדש שיורכב כפאזל מאלמנטים מוזיקליים בולטים לאורך דרכה של הלהקה. האלבום חוצה ז'אנרים, ממטאל, לפופ אלקטרוני פסנתר נוסח אדל, כולל שירים כמו Kill or Be Killed, פרוג מטאל ו-We Are Fucking Fucked, שבלאמי, הסולן, רואה כ – B side המוזר והאפל ביותר בחייה של מיוז", וגם Liberation, בלדה בסגנון קווין.
מההשיר הפותח 'רצון העם' נשקף הנוף התרבותי והפוליטי הנוכחי מההערה של 'Liberation' על הדיפת המחאה ("אתה תשלח את הצבא לרמוס את התפילות שלנו") וגיהנום של שינויי האקלים של 'We Are Faking Fucked' ("שריפות ורעידות אדמה…") ועד 'אופוריה'. 'Kill or be Killed' הוא השתקפות של עמוד השדרה נטול האמפתיה והדרוויני של הקפיטליזם – רותח בזעם לגיטימי, קצב אדיר, נהמות בסגנון דת'קור (תת ז'אנר של הדת' מטאל)
מיוז משרטטת עתיד של אושר מבוטל, אופיאטי, מציגה סדרה של תמונות עגומות ומקושרות זו לזו. אבל, לאורך האלבום, ברור שבלאמי לא רק מתפלש במצב של פרנויה מוגברת, אלא מתעל את החרדות המודרניות האלה למוזיקה הטובה ביותר של מיוז מזה שנים.
Muse שולטת במגוון הרחב יותר של סוגי רוק ופופ ומגדירה את הסאונד הנוכחי שלהם בצורה מסודרת כמו ב – Black Holes & Revelations. בכנות, סוף העולם רק לעתים נדירות נשמע כיף כל כך.
הסינגלים שיצאו מהאלבום
Will of the people
Compliance
Won't Stand Down
Kill Or Be Killed