האלבום נפתח ב"המוות לא בנוי לקראתי" – תוגתו של אסי דיין בקולו האפל של שולי רנד בפרולוג, במוסיקת רקע (ניר מימון ומסיקה) ובהרמוניה יפים בתוספת מילים שמסיקה אומרת שמפקיעות נכון את השיר מהמנגינה.
גם הסיום הוא – "המוות לא בנוי לקראתי" – "אני חושב שאני מוכן ובנוי לקראת המוות/ אך המוות לא בנוי לקראתי/ ואיני מתקבל על דעת המקום הזה/ ואיני מתקבל על דעתי/ ויוצא באופן מוזר/ שחיי הם לא ענייני/ פיקנטריה בשולי האנשים", שרים מירי מסיקה ואלון עדר את מילותיו של אסי דיין, לחן ועיבוד מורכבים שמעמיקים את הנרטיב. שילוב טקסט מדובר בסופו של השיר שאומרת מסיקה כמו מפיו.
מירי מסיקה מספרת-שרה ב-11 קטעים את סיפורו של אסי דיין ז"ל. מעניין אם האלבום הזה היה נולד אלמלא הקשר מיוחד שנרקם בין אסי דיין ז"ל ומירי מסיקה בפסטיבל הסרטים בפריז 2007. 17 שנה אחרי הוא בשל לפרויקט מוזיקלי. השירים – טקסטים ומכתבים אישיים שכתב כולל מיילים.
"ורוב הזמן אני לבדי/ מחכה בתור בקופ"ח שיכריזו את שמי/ 'אסף דיין לחדר המתים. מיטה שבע! ולא לשכוח לכבות את הנייד. ולמסור את בגדיך לעניים. ולשכוח את חייך." מסיקה דאגה שהאלבום המוקדש לחיים לא יהיה רק מוזיקלי, אלא ימחיז מילים באמצעותה, שולי רנד, גילה אלמגור, גידי גוב.
כתיבתו של של אסי דיין ייחודית. רבים משיריו עוסקים בנושאים אישיים ואינטימיים, כמו אהבה, בדידות, התמודדות עם דיכאון, ושאלות קיומיות. דיין, שהיה ידוע גם בחייו המורכבים, הצליח לבטא בשיריו תחושות אמיתיות ומכאיבות, מה שנותן לשירים שלו נופך כן, חשוף, ואותנטי. השירים של דיין מתאפיינים בסגנון כתיבה ישיר ולעיתים אף בוטה, אבל גם פיוטי. הוא לא ניסה “לייפות” את המציאות או להסתיר את הכאב, אלא הציג אותה כפי שהיא, עם כל המורכבויות והסתירות שבה. הוא הצליח לשמור על פרספקטיבה צינית ומעט מרירה כלפי החיים, מה שמוסיף לשיריו ממד נוסף של עומק ומחשבה. השירים של דיין הם דרך להבנת נפשו הסוערת והמורכבת של ובמקביל, הצצה כואבת ומפוכחת על החברה הישראלית שבה חי.
נולדה מוסיקה שמסיקה לקחה לחלקת הרגש שלה, העניקה לה קו מוסיקלי מסוגנן, מגע אישי מאוד.
לאלון עדר יש כאן יותר מיד.
"אבל אהבה" – דואט מסיקה אלון עדר של רוגע וסערה המבטא את הנואשות שבסיטואציה.
"האושר האחרון" שהלחינו עדר את מסיקה – רומנטיקה דרמטית מפעימה בהשתתפות גידי גוב. מוסיקה מזן ישראלי נדיר.
"למות מאהבה" – תוגת האהבה במכתב פרידה במהלך מלודי-קצבי נגיש. מסיקה "קוראת" את דיין באוריינטציה הרגשית שלה שיש בה משום הפקעה מחלקתו לחלקתה. המגמה הזו מתעצמת בשיר כמו "אחת בלילה" ("את לא יוצאת מדעתי ומחיי/ וממותי") לחן של אלנתן שלום שמעצים את התחושה הנואשת. שיר חזק.
"שלא ניפול למעלה" לחן נפלא של דודו טסה בשיר שמתפתח קצבית עם הנרטיב בהפקה EDM אפקטיבית ונגיעות מזרחיות, שיר שמביט למציאות היחסים בעיניים: "הזמן כל כך קצר כשהקפיצה כבר מתרחשת
מגובה האושר".
ב"בראשית" מסיקה יוצאת מהתמונה ומפנה מקום לאסי עצמו ולגילה אלמגור, קטע שמוסיף נופך אותנטי לאלבום.
חוזרת ב"תמר" למילות אהבה נואשות של אסי, וגם כאן כשהיא שרה אותו בגוף ראשון , זה לבבה וקולה שלה., למעשה מוטו בתקליט הזה – לבבו וקולו של אסי דיין נטמע בלבבה וקולה של מסיקה.
מירי מסיקה שלך אסי
