אריק קלפטון סיים את דרכו בלהקת Cream ב-1968 לאחר שנתיים בלבד, כשהוא שחוק, עייף ומבואס מהניסיון לשמור על שלום בין חברי הלהקה ג'ינג'ר בייקר וג'ק ברוס. אבל אפילו על רקע הפירוק הצפוי Cream המשיכו כפורצי דרך ברוק. "זה לא היה קשור למילים או לרעיונות", אמר קלפטון. "זה היה הרבה יותר עמוק, מוזיקלי לחלוטין".
במדיסון סקוור גארדן, הםc ביצעו את "Spoonful" הפרוע כמעט 20 דקות. בפילמור בסן פרנסיסקו, קלפטון, בייקר וברוס ניגנו בו זמנית בצורה פנומנלית תחת האורות הפסיכדליים של המקום, או כפי שרוג'ר ווטרס, שראה אותם באותה תקופה, ניסח זאת, "זה היה מחזה מדהים וצליל מתפוצץ".
להקת Cream (קְרִים), שפעלה בין השנים 1966–1968, נחשבת לאחת הלהקות החדשניות והמשפיעות ביותר בהיסטוריה של הרוק, עם מקום מרכזי בהתפתחות הרוק הפסיכדלי, הבלוז רוק, והרוק המתקדם. ייחודה נובע ממספר Cream הייתה אחת הלהקות הראשונות שזכתה לתואר “סופרגרופ” – הרכב שהוקם מנגנים מיומנים – אריק קלפטון – גיטרה ושירה (מה-Yardbirds ו-John Mayall’s Bluesbreakers), ג’ק ברוס – בס, שירה וקלידים, ג’ינג’ר בייקר – תופים. השלושה היו וירטואוזים בכל קנה מידה, מה שנתן ללהקה עוצמה מוזיקלית נדירה.
Cream שילבו בין בלוז חשמלי מסורתי, רוק כבד מוקדם, פסיכדליה, אימפרוביזצית ג'אז. התוצאה הייתה סאונד ייחודי, כבד אך גמיש, שיצר את התשתית למה שיהפוך בהמשך ל־הארד רוק ול־הבי מטאל.
Cream נודעו בהופעות חיות ארוכות עם קטעי אילתור מרשימים, למשל ב־“Spoonful” ו־“Crossroads”, שבהן כל נגן לקח תפקיד סולני לאורך זמן – דבר חריג ברוק של אז.
בין השירים שהפכו אייקונים:
• “Sunshine of Your Love”
• “White Room”
• “Badge”
• “Strange Brew”
שירים אלה הציגו סולואים עוצמתיים, הרמוניות מורכבות, ותיפוף חופשי וחצוף.
Cream פתחה את הדלת להרכבים כמו Led Zeppelin, Deep Purple, Rush ועוד. היא גם נתנה השראה לגיטריסטים להתייחס לגיטרה ככלי סולני מרכזי ברוק.
הייחוד של Cream היה ביכולת שלה לשלב את הטכניקה של מוזיקאים ג’אזיסטים עם רגש של בלוז והרעש החופשי של פסיכדליה, וליצור הרכב ששם את המוזיקה לפני הפורמט. הם היו קצרים בזמן – אך נצחיים בהשפעה.
