מרגלית צנעני סגורה וחתומה עם עצמה לעשות קאמבק ולחזור לאקס. שנחפור לה על פשר רוח ההתלהבות שהציפה אותה? ככה: בין אם הפרידה היתה בטוב ובין אם הפרידה היתה בכסאח, קאמבק אינו עניין של ה בכך. אם זה לא עבד עד עתה, איך זה יעבוד עכשיו? מרגול מוכנה "לעשות מלחמה", להתפלל, להתחנן, לשלוף את כל מילות האהבה. מה יום מיומיים? מה פשר האופטימיות שהכל הפיך והעתיד מתוק? לא סתם חפרתי לה. הטקסט סתמי, מחורר, לא מבהיר את פשר הסיפור.
מבחינת ההבעה – עוצמת השירה משדרת שזה בנפשה. המוסיקה מסייעת לה לייצר דרמה אישית, וצנעני משכנעות בזעקת אמונתה בשיקום היחסים. זו (הזעקה) נשמעת כנובעת משברון ליבה. העיבוד מעניק לה תפאורה מלודרמטית מעצימה.
מרגלית צנעני אם צריך מלחמה
אם צריך מלחמה/ כדי שנחזור להיות ביחד/ אם צריך להתחנן/ אתחנן עד הסוף
ואומר את כל מילות האהבה/ אתן הכול, אתן הכול למענך/ אתן הכול, אתן הכול למענך
אל תביט לאחור/ לא תמצא שם כלום/ זיכרון רחוק ואיזה לב חסום/ אפילו ים סוער יכול להשתנות
הכול עוד יסתדר והעתיד מתוק
אם צריך להתפלל/ נעשה גם תשובה/ התרחקנו מדי/ אז נחזור חזרה
אולי תיקח אותי אליך וניסע/ הכי רחוק, הכי רחוק למענך/ הכי רחוק, הכי רחוק למענך
אל תביט לאחור/ לא תמצא שם כלום/ זיכרון רחוק ואיזה לב חסום
אפילו ים סוער יכול להשתנות/ הכול עוד יסתדר והעתיד מתוק
