מה השמחה? מה יום מיומיים? ומה מביא את משה פרץ לסחוף את מוקי לחגיגת רגאיי של "מודה אני" דווקא בימים קשים אלה? כידוע, מוֹדֶה אֲנִי היא תפילה קצרה הנאמרת מיד עם השכמת הבוקר, בה מודים לאלוהים על החזרת הנשמה בסיום השינה. עניינה של התפילה קשור לאמונה הדתית, שבשעת השינה מתנתקת הנשמה מהגוף ומופקדת בידי האל, והוא מחזירה בחמלתו בבוקר מחודשת ורעננה.
אשרי וטוב לו, למשה פרץ, שזה קרה לו כדי לחגוג שיר שמוסיף על האמונה גם איזושהי תובנה סתמית – "ואם נבין שכל אחד כאן יש לו חלק, הלב יהיו יותר שלם ולא נחייה בסרט". הטקסט הלא קוהרנטי והלא חכם הזה לא יפריע לצמד לרקוד את השיר בהתלהבות, ואם זו הייתה המטרה – אז מגשימים אותה בהתלהבותם. אשרי המאמינים, ומי אני שאחשוד בפרץ שהוא לא חש כך. לי השיר הזה נשמע גחמה של דחף יצרי שאינה מייצרת מוסיקה אותנטית, אלא נועדה רק לצרכי הילולה.
משה פרץ ומוקי מודה אני תסריט, בימוי והפקה: עוזי ג'ורג' -GP
מודה אני לפניך מלך חי וקיים
שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך
אני קם בבוקר ומבין שזו כבר מתנה
אומר תודה על מה שיש ושר במנגינה
הכל פשוט יותר ואיך שמסתכלים
בלי מחשבות רעות אומר תודה
תודה לאלו..
ואם נבין שכל אחד כאן יש לו חלק
הלב יהיו יותר שלם ולא נחייה בסרט
אז רק תהיה אמיתי עם עצמך או איתי
כי הניגון שלך תמיד נוגע
מודה אני לפניך מלך חי וקיים
