מיטב הנעימות של צרפת כפי שערך אבינועם קונייבסקי הם האבא והאמא, הסבתא והסבא של האיזי ליסנינג * (Easy Listening). למעשה, "קרב" על פסגת ההאזנה הקלה הנסבלת והבלתי נסבלת בין שני מוסיקאים, מעבדים, מנצחים ומנהלי תזמורות צרפתיים – פול מוריה (Paul Mauriat) מול פרנק פורסל (Franck Fourcel), ענקי התזמור של הפיפטיז-סיקסטיז-סוונטיז. בין ובין הושחלו גם גיל ונטורה עם ה"פרולה פרולה", ג'יימס לסט עם La Vie En Rose המוכר מאדית פיאף, זמפיר בגרסה על She המוכר משרל אזנבור, רוני אלדריג' ותזמורתו ב"הטנגו האחרון בפריז", ומנטובני ותזמורתו שמסיימים בנושא מתוך "מולן רוג'", בניחוח פריזאי.

אבל, כאמור, מוריה ופורסל הם הסיפור של האוסף הזה. איזי ליסנינג שכולו פיור נוסטלגיה. מסע הגעגועים אל יין ושושנים של פעם. מוריה נפטר ב-2006 בהיותו בן 81. התמחה בפופ אינסטרומנטלי, עיבודים תזמורתיים מתקתקים וחלומיים. האוסף נפתח ב – L'Oiseau et L'enfant שמוכר כמובן כ"הציפור והילד" של מרי מרים מהאירוויזיון של 1977. יגיעו גם תזמורים ל –  L'amour En Heritage או Only Love המוכר מננה מושקורי, L'ete Indien – "קיץ אינדיאני" של ג'ו דאסן, שב-1975 הרטיט לבבות – בעיבוד לקלידים חשמליים ותזמורת.
Il Etait Une Fois Nous Deuxd – גם הוא של ג'ו דאסן. ושיא הנוסטלגיה – Le Ciel Le Soleil La Mer ("השמש על הים") של François Deguelt.
פרנק פורסל יליד 1913 נפטר בשנת 2000, נגן כינור בעל אוריינטציה קלאסית, מצטיין בתזמורים לתזמורות גדולות – האוסף כולל בין השאר את הגרסה שלו ל – My Way של פול אנקה, אבל אין ספק שהעיבוד הבולט של פורסל הוא לשירו של מישל פוגן – Une Belle Histoire – "סיפור יפה", שיר שביטא בזמנו את החופש המיני של ראשית השבעים. פורסל ניצח ב-1969 באירוויזיון על השיר Un Jour, Un Enfant שייצג אז את צרפת.
ואיך אפשר אוסף נעימות צרפתי ללא "מטריות שרבורג" Les Paraplules De Cherbourg, מוסיקה שנכתבה ע"י מישל לגראן ב-1964 לסרט (הביצוע כאן מ-1969) וגם גרסה ל- Tous le bateaux tous les oiseaux של מישל פולנרף, שובר הלבבות מהששים. ולבסוף  Les plaisirs de modes– שיר המוכר משארל אזנבור.
יותר ממוסיקת מעליות, אם כי אין שום בעיה שהיא תתפקד גם ככזו, ואם ערך מוסף – אז לכל מי שנוסטלגיה עושה לו את זה, וכשהיא מגיעה עם ניחוחות צרפתיים – אז אפילו יותר.

* Easy Listening – מוסיקה להאזנה קלה היא מוסיקה אינסטרומנטלית שנועדה להיות רגועה ומרגיעה. שלא כמו מוסיקת ג'אז שדורשת מיקוד וההתייחסות, "איזי ליסנינג" היא מוסיקה שנדחקת לרקע. זו הסיבה שמבקרי מוסיקה, גם מאזינים מתייחסים אליה כאל מוסיקה לשימוש פונקציונאלי, חד-פעמי. יש אמנם שירים וקטעים שנכנסים לקטגוריה זו או אחרת, אבל אם לייחס למוסיקה כזו חשיבות מעבר ל"מוסיקת מעליות" – הרי בעיקר בזכות המעבדים והמתזמרים – ריי, קוניף, פול מוריה, פרנק פורסל, מרטין דני, הרב אלפרט, לז בקסטר, ברט קמפרט, פרסי פייס, הנרי מנציני, מנטובני, סרג'יו מנדז.