לוקחים את השירים של דקלון וצלילי הכרם ומנסים קאברים במסגרת פרויקט המחווה לצלילי הכרם. הפעם נרקיס שרה "שבחי ירושלים". השיר במקור הוא דוגמה מצוינת ליצירה ישראלית־מזרחית שמשלבת בין טקסט מקראי־פיוטי ובין מסורת מוזיקלית עממית, תוך גיבוש סגנון ייחודי שהתפתח בשנות ה־70 וה־80 בישראל – שכונה "מוזיקה מזרחית", גם  "זמר מזרחי" או "מוזיקה ים־תיכונית".
מילות השיר לקוחות כמעט במלואן מפרק קמ"ז בספר תהילים:- "שבחי ירושלים את ה'" – פסוק פתיחה של מזמור תהילתי מובהק. הטקסט אינו שיר מודרני במובן הקלאסי – אלא קודש שעבר חילון תרבותי: והפך לשיר מועדונים, ריקודים ושמחות. למישה, שירת הלל שהומרה לביטוי של זהות מזרחית־מסורתית־עממית המבוססת לשון תנ"כית עשירה וקולחת.  ידו של אביהו מדינה לא במילים אלא בלחן. זהו שיר הלל שלא דורש דתיות קפדנית כדי להתחבר אליו. הוא פתוח, נגיש ונשען על רגש של שייכות למסורת. הוא נחשב כחלק של החזרת הכבוד למסורת המזרחית והפיוט, בעידן שבו היא נדחקה מהתרבות המיינסטרימית. החיבור של טקסט מקראי ללחן ים־תיכוני הפך לסמל של גאווה מזרחית־ישראלית.
קולו של דקלון (יוסי לוי) הוא מהסמלים של המוזיקה המזרחית הקלאסית. טכניקת שירתו מסורתית עם מליסמות (קישוטים קוליים. ראה הסבר למטה) מהפייטנות והפיוט. בהשפעה מובהקת של מוזיקה ערבית, מרוקאית ותימנית. המקצב בגרסץ דקלון מזרחי קלאסי.  הגרסה האותנטחת שלו עדיפה עדיין בעיני בכל פרמטר מאשר הנסיון של נרקיס לסלסל את השיר בעיבוד רוק מזרחי . נרקיס שרה את השיר בכוונה גדולה, אבל ההחצנה שלה נשמעת מעט צעקנית., וגם חסר לי אותו "צעד תימני" ששמעתי אצל דקלון. 

*** מליסמה היא שירה של הברה אחת של טקסט תוך מעבר בין כמה תווים שונים ברצף. מוסיקה המושרת בסגנון זה מכונה "מליסמטית", בניגוד ל"סילאבית ", בה כל הברה של טקסט מותאמת לצליל יחיד. מונח לא פורמלי למליזמה הוא ריצה קולית

נרקיס שבחי ירושלים

שבחי ירושלים את אדוני
הללי אלוהיך ציון.
כי חיזק בריחי שערייך
ברך בנייך בקרבך.
הללי, הללי אלוהייך ציון.

נרקיס פייסבוק