שנות ה-60 הביאו מהפכה במוזיקה המודרנית, מרוקנ'רול לפולק ועד R&B ועוד הרבה יותר. רבות מהתרומות החשובות ביותר נעשו על ידי זמרות. האמניות הטובות ביותר של שנות ה-60 הותירו חותם קבוע לא רק על המוזיקה אלא על התרבות כפי שאנו מכירים אותה כיום.
כל השירים נטועים חזק בזיכרון הרגשי של קשישי הסיקסטיז, אלה להיטים שלא פורטים רק על סנטימנט הגעגועים. כשברנדה לי שרה "אול אלון אם איי", זi תחושה מתוקה-צובטת שעברה את כל העשורים בשלום. גם "יו דונט מי" בביצוע לזלי גור. גם "מיי בוי לוליפופ" של מילי. אותם דברים יאמרו על דאסטי ספרינגפילד עם "יו דונט הב טו סיי יו לאב מי" ובטח קוני פרנסיס עם "וור דה בוייז אר" וסקיטר דיוויס עם "דה אנד אופ דה וורלד".
ואיך נשמעה אז מריאן פיית’פול ב"כאשר הדמעות זולגות". זו מריאן רכה ושברירית. ומה עושות ללב דיאנה רוס, לולו, הלן שפירו, פטיולה קלארק, פגי לי, שירלי בייסי וניקול קרואזי. איפה אריתה פרנקלין נינה סימון, ג'ניס ג'ופלחן? אוסף שפוגע בבטן הרכה של המתגעגעים לשירים שהם זיכרון חי מופלא ויחיד מימי התום ההם. מענג מאוד.
"Brenda Lee "All Alone Am I
"Dusty Springfield – "You Don't Have To Say You Love Me
"Connie Francis "Where The Boys Are
