נתנאל ששון – סטרומאה

זהו שיר דיכאון מובהק, אבל לא כזה שמתבונן בדיכאון מבחוץ – אלא כזה ששקוע בו עד צוואר.הקול הדואב, המתבכיין בכוונה, הוא בחירה מודעת - הוא מעביר שבריריות וחוסר שליטה, מוותר על איפוק ועידון לטובת אמת רגשית

דצמבר 23, 2025

מילים ולחן: נתנאל ששון, אלמוג קריאף ושיר אוזן עיבוד והפקה מוסיקלית: נתנאל ששון

 3.5/5

זהו שיר דיכאון מובהק, אבל לא כזה שמתבונן בדיכאון מבחוץ – אלא כזה ששקוע בו עד צוואר. הדובר נמצא במעגל של ריקנות אחרי קשרים קצרים, קנאה ואובססיה, אשמה וחוסר מוצא החזרה על מצבים של נפילה, התחננות ו“שחור בעיניים” משרטטת נפש שלא מצליחה להתרומם לרגע של תובנה, אלא נשארת תקועה בתחושת קורבנות.
יש בשיר של נתנאל ששון כנות רגשית לא מבוטלת, טקסט פשוט המשדר תחושת אמת גולמית, ערבוב בין מיניות, קנאה, עייפות וחטא – תודעה מבולבלת אך עקבית, אזכור הזמר סטרומאה כנקודת ייחוס תרבותית: געגוע לאמן שפרש, כמטאפורה לאובדן תקווה ביצירה ובאהבה
מה פחות עובד? התבכיינות יתר רגשית: ההתחננות חוזרת שוב ושוב בלי התפתחות. הוא לא משתנה, לא מבין משהו חדש, לא נסדק – רק מתבכיין חזק יותר. הקנאה (“אני שונא את כל מי שאת אוהבת”) מוצגת בלי ביקורת עצמית, מה שנשמע רגש חזק, אבל שטוח דרמטית.
הקול הדואב, המתבכיין בכוונה, הוא בחירה מודעת – הוא מעביר שבריריות וחוסר שליטה, מוותר על איפוק ועידון לטובת אמת רגשית, אבל כאן נוצרת בעיה: אין כמעט דינמיקה – אותו בכי, אותה זעקה. במקום כאב שמתפתח, מתקבלת תחושת תקוע בלופ רגשי. למאזין זה עלול לעבור מקתרזיס לעייפות במילים אחרות: הביצוע נאמן לרגש – אך לא תמיד נעים או עמוק מספיק כדי להצדיק את החזרתיות.
המעבר לקצב ל 3/4 יוצר תחושת סחרחורת, מעגליות, חוסר יציבות, מתאים לנפש שלא מוצאת קרקע, אבל זו אינה שבירה מוזיקלית שתייצר רגע של נשימה או הארה. נתנאל ששון לא מציע תובנה חדשה על כאב, אלא שוהה בו. למי שנמצא באותו מצב רגשי – זה יכול להיות חזק ומזדהה. למי שמאזין מהצד – זה עלול להישמע חד־ממדי. ה שיר שמרגיש יותר כמו פריקה רגשית מאשר אמירה אמנותית שלמה – וזה גם כוחו וגם חולשתו.

נתנאל ששון סטרומאה

זרוק על הספה שוב בלי בגדים
עם הסיגריה של אחריי
הייתי גם איתה וגם איתה
אז איך הטעם שלך בפה

ואהבות קצרות עולות המון
ורק אני משלם ביין בדמעות
בלהחזיק ת׳לב הזה עוד שלם

יש לי שחור בעיניים
תבואי אני מתחנן
אני על הברכיים
בוכה ת׳חיים מתחרפן

וכשאפחד לא רואה אותי
אני צועק אני מקלל
אני שונא את כל מי שאת אוהבת
וסטרומאה כבר לא עושה שירים
תגידי לי על מי את רוקדת
יש לי שחור בעיניים
תבואי אני מתחנן
אני על הברכיים
בוכה ת׳חיים מתחרפן