סגיב כהן שר סערת רגשות שעוברת עליו, מבקש מאלוהים לנווט אותו "בין ים של ריגושים", נמצא במבוך בין פנים ונשמות שלא יזכור, ומציין מצב של טראומה כללית: "כולם רצים רודפים בורחים ולא יודעים ממה/ ותכלס רק רוצים מרגוע לנשמה" וגם בתוך הכאוס מחפשים את הבריחה: "מטשטשים שוב את הפצע מחליקים את הסדקים/ מדמיינים את האושר במקומות הרחוקים".
מהבחינה האישית – לפעמים מתייאש, רץ לתוך האש. השורה האחרונה בשיר נשמעת לא קוהרנטית. אם זה המצב – איך זה שבסוף כל יום הוא "מרגיש שלם"? מן הסתם, סערת הרגשות ערבלה את המחשבות ויצרה חוסר היגיון. נראה שהכמיהה לטוב היא שניצחה בסופו של דבר את את כל הרע שעובר עליו.
המוסיקה תואמת את רוח השלמות של השורה האופטימית הזו הכול "מתעגל" ללחן נוגה ובקצב ידידותי שמעניק לשיר זרימה מלודית יפה שעולה על מסלול הרמוני להפליא, בטון מסולסל רוגע, שמעניק אחידות למילים לאו במשמעות של טראומה אלא חדוות חיים הנושקת לתקווה שבסוף הכל יהיה טוב, מה שהופך את השיר נגיש אפילו לשירה בציבור.
הקליפ שממקם את השיר בלוחם צה"ל, נשמע בפתיח כדיווח משדה הקרב, ומתייחס בעצם לפנים והנשמות שהוא לא יזכור. כאן נבנית אוירת קרב, למרות השקט ששורר כשהוא מתכונן לקרב.
*** השיר מוקדש לרס״ן אופק אהרון שנפל בי״א בשבט תשפ״ב בעת מילוי תפקידו.
צילום: זוהר רון
סגיב כהן אופק במאי וצלם: משה מיקו דורון
בסוף כל יום אני סופר את כל הפעמים / שהתמסרתי אל הרגע באמת ובתמים
בסוף כל יום אני שוב מבקש מאלוקים/ שינווט אותי בין ים של ריגושים
הכל פה זז בקצב שאני לא יכול לסגור/ כל כך הרבה פנים בעצם, נשמות שלא אזכור
כולם רצים רודפים בורחים ולא יודעים ממה/ ותכלס רק רוצים מרגוע לנשמה
אופק מפרש פתוח / להתמסר אל גל ורוח / אנשום אותך אל תוך כל כאביי
שקט רוצה לנוח / בצילך מרגיש בטוח / לקלף ממני את פחדיי
בסוף כל כל יום ספק מסופקים מפורקים
מטשטשים שוב את הפצע מחליקים את הסדקים/ מדמיינים את האושר במקומות הרחוקים
כשהוא נמצא פה בדברים הכי פשוטים
אופק מפרש פתוח/ נתמסר אל גל ורוח / אנשום אותך אל תוך כל כאביי
שקט רוצה לנוח / בצילך מרגיש בטוח/ לקלף ממני את פחדיי
ולפעמים אני כבר מתייאש/ לקום ליפול לרוץ אל תוך האש
כל מה שנשבר בי נאסף ומתעצם / בסוף כל יום אני מרגיש שלם