"Part-Time Love" של סטיבי וונדר הוא שיר פופ־פאנק מבריק, קצבי ומדבק, שמצליח להיות בו־זמנית קליט ומורכב: מאחורי האנרגיה השמחה והגרוב הרוקד מסתתר סיפור על רומן סודי, בגידה, אשמה והכפילות המוסרית של הדוברים. זהו אחד השירים שממחישים את הגאונות של וונדר: לקחת נושא טעון ולהלביש עליו מוזיקה שמחה, כמעט חגיגית – מה שיוצר מתח מעניין בין התוכן לצורה.
המונח "Part-Time Lover" "מאהב במשרה חלקית" מתאר קשר שאינו מלא, שאינו רשמי, שמתקיים "בשוליים" של החיים: לא בן זוג ראשי, לא אהבה גלויה, אלא תפקיד סודי, זמני, חבוי. כבר בשם יש אירוניה: אהבה אמורה להיות טוטאלית – וכאן היא מוגבלת לשעות מסוימות.
הבית הראשון מלא בפרטים קטנים:"Call up, ring once, hang up the phone"/ "If she's with me I'll blink the lights" – הקשר מתנהל דרך קודים חשאיים כמו בעולם ריגול. זה יוצר תחושה של ריגוש והרפתקה – אבל גם של פרנויה מתמדת. אהבה כאן אינה מנוחה – אלא מבצע.
"We are strangers by day, lovers by night" ביום – זרים. בלילה – מאהבים. זה לב השיר – חיים כפולים. הדוברים חיים בשני עולמות מקבילים, ואף אחד מהם אינו שלם.
"Knowing it's so wrong, but feeling so right" – סטיבי וונדר מציג בכנות את הקונפליקט: מוסרית – זה שגוי, רגשית – זה ממכר הוא לא מטיף ולא מצדיק – אלא מתאר.
לקראת הסוף מגיע טוויסט –"Last night someone rang our doorbell / And it was not you". הדובר מבין שגם הוא עצמו כנראה "חצי מישהו". כלומר: גם בן/בת הזוג שלו בוגד/ת
"I guess that two can play the game" – כאן נחשפת הציניות: זה משחק שבו כולם מפסידים, אבל ממשיכים לשחק.
המוזיקה קופצנית, מלאה קלידים, קצב דאנס ופאנק מובהק. הקונטרסט בין המילים לווייב החגיגי יוצר תחושה של: אנשים שרוקדים כדי לא לחשוב יותר מדי. זה גם מסביר למה השיר עובד כל כך טוב בהופעות:
אפשר ליהנות מהגרוב גם בלי להעמיק בסיפור.
למרות המעטפת הקלילה, השיר שואל שאלות: האם תשוקה מצדיקה שקר? האם אפשר לחיות לאורך זמן חיים כפולים? מי באמת נפגע ראשון – האחר או אתה עצמך?
"Part-Time Lover": הוא שיר על רומן סודי שמוגש כלהיט שמח, ובכך מדגיש את האבסורד. אנשים יכולים לחגוג גם בתוך מערכות יחסים שבורות. זהו שיר מדבק מריר־מתוק, שממחיש את היכולת של סטיבי וונדר להפוך סיפורים אנושיים מורכבים לפופ מושלם – כזה שמרים קהל, אבל גם משאיר מקום למחשבה.
