"עשיתי טעויות/ שילמתי עליהן/ ועכשיו אני מוכנה/ לפרוש כנפי/ לטוס גבוה/ ולצעוק בקול רם/ אני לא מפחדת". לא עוד" (השיר I Am Not Afraid) גם אם זה אינו המוטו של סיון טלמור, האלבום החדש, השלישי שלה הוא ראיה לזמרת שמצאה את דרכה, ובאנגלית. האלבום החדש הוא חידוש של זהות אומנותית, המסכמת את דרכה בשנים האחרונות. מצאה את עצמה בתוך העולם המוסיקלי הכי קרוב לאמת והיכולות שלה כיוצרת וכזמרת. רושמת ושרה את תחושותיה ברזולוציות מדויקות. לפי המנגינות והשירה   – סיון טלמור חוברת למסורת מפוארת של זמרות-יוצרות  מהדור של ג'וני מיטשל, ריקי לי ג'ונס וטורי איימוס, זמרות שמספרות סיפורים אישיים,  משרטטות קווים תחושתיים בהירים, במוסיקה פונקציונאלית שנעה בין פופ לרוק,  מביעות עצמן חשופות.
תחושת השחרור והחופש מגיע מ – Magic Dust, שיר שמעורר אסוסיאציה לשירים מתוך סרטי ג'יימס בונד "אבק קסמים זרם באוויר/ יופי ותאווה היו מסביב/ התכוונתי להישאר בשקט, לעקוב עד הסוף/ אבל הרגשתי שאני חופשייה, נקייה מגבולות". טלמור יודעת היכן העיבוד הרוקיסטי ישרת אותה יותר טוב. בשיר Fight or Flight – צליל הגיטרות מוביל תחושות סותרות של "Fight or flight / Do or might / Unnecessary and must / Then it seemed so right". כאן טון השירה פחות רך, משדר אמירה נוקבת. קו הבס המוביל קיים ב- Dancing הפאנקי, האומר אף הוא תחושה של שחרור וחופש. בשירה כאן היא כמו מרחפת – "אולי זה מפני שאני רחוקה, רחוקה מכל מה שאני יודעת/ אולי זה בגלל שאני סוף סוף הרשיתי לעצמי לשחרר"?
החופש מביא אותה עד סוג הצדעה לזמרות הרומנטיות של פעם ב – Falling. מזכירה זמרות כמו פגי לי, רוזמרי קלוני, לורטה ליין.  היא שרה  על נחישותה של אישה לחיות שברה של האהבה וללכת עם זה עד הסוף בשמירה על עצמיותה.  "אם אי פעם הרגשתי,כאילו אני לא מסוגלת לשאת את זה יותר/הייתי בוחרת בזה שוב, ומוצאת נחמה באבל/ אם אי פעם חשתי כה בודדה וכל כך מדוכאת/ הייתי בוחרת בזה שוב, להיות לבד בחושך העמוק". טלמור נמצאת כאן בקברט הישן,  חיה ונושמת את הסיטואציה. בביצוע התיאטרלי ה"מיושן" יש דקויות מפתיעות, גוונים ווקאליים שמשרטטים במדויק את התחושה – משבריריות נוגה לעוצמה. "אני נופלת אני נופלת (למטה) במדרון התלול ביותר/ שוב אני הרוסה/ שוב אני שבורה/ גרמת לכל זה להתפוצץ". המנגינה והקצב מייצרים מתח. העיבוד וההפקה מצדיעים למסורת הפופ של החמישים והשישים, מעניקים לשיר עושר התואם את ההגשה ה"אולד פאשנית" של סיון.
חוזרת לקווים פולק אקוסטיים ב – Watchtower, שנפתח שקט ומתעצם קצבית, קולית ותחושתית בהמשך. שיר על הניסיון להביט על דברים ממקום גבוה – "אולי משם  אראה את כל הדרך/ שתיקח אוי למקום אליו אני מחויבת".
האקוסטיות משרתת יפה את Smile, שיר שמתייחס לחוויות ילדות טראומטיות מפרספקטיבה עכשווית – "במשך שנים הסתרתי את זה מאחורי חיוכים/ נאבקת לקבור את זה בעיניים הכחולות".  כאן טלמור היא הסטורי-טלר בסוג פולק, קצב מיד-טמפו, עיבוד עדין שמבליט שירה יותר רגישה ומדויקת.
כזוהי גם ההגשה של Lost Soul. שרה בקול עדין כמו ממתיקה סוד על רצונה להציל נשמה אובדת – "אל תיתן לרעים להוריד אותך מטה/ אל תיקח את כל האשמה הזאת על דבר שלא עשית".
את Summer son של להקת "טקסס", הקאבר היחיד באלבום, סיון לקחה לחלוטין לסביבה האקוסטית אינטימת שלה, הוציאה את השיר מהקונטקסט הפופ רוקי שלו. לא תכירו את הלהיט הזה. עולם חדש – נוגה, אפרורי. אינטרפרטציה של ממש.
ב – Sad Heart שפותח את האלבום עוברת סיון משירה אינטימית כמעט חרישית לזעקה עצומה. הקונטרסט חזק. מציג את מורכבות הסיטואציה האישית. יש לה משימה לשדר לב שבור, נשמה מוטרפת. הקונטרסט מייצר את את התחושה המערבת דכאון ופחדים. הטקסט אינו עוסק בעניינים קונקרטיים שעברו עליה, אלא בעיקר בתחושות. המוסיקה היא סייסמוגרף אמין – המלודיה, ההרמוניה, העיבוד שמעניק למילים רובד אווירה אפרורי. באלבום השלשיי שלה, סיון טלמור משלימה מטמורפוזה כמעט בכל רכיב של המוסיקה שלה. הרבה יותר קרובה לעצמה, מוסיקה בנתיב המאוד אישי שלה – שמשקפת יצירתיות אותנטית.

מילים ולחנים: סיון טלמור
עיבודים והפקה: אורי וינוקור, אלון לוטרינגר, סיון טלמור, שחר חזיזה, תום דרום
תופים וכלי הקשה – שחר חזיזה, גיטרות וסינתיסייזר – אלון ולטרינגר, בס – אורי וינוקור

Sad Heart

Falling