ספיר סבן שרה אבא – ממוחו ומליבו, גם מליבה. עוד ראשים ולבבות תרמו לסיעור המוחות והלבבות – סתיו שמש, עמרי קסטן ואור מילשטוק. אבא יקפוץ ראש ללהבות בשבילה, ישאיר את הלב שלו שרוט, אם קר שם בחוץ. ינשום בשבילה אם גמר לה האוויר.
אהבת אב לבתו, כמו אהבת הורה בכלל, נתפסת לעיתים קרובות כאהבה טבעית, בלתי-מותנית וביולוגית. הורה נוטה להרגיש אחריות עמוקה לצאצאיו, מתוך אינסטינקט הישרדותי והמשכיות גנטית. אולם, האהבה הזו אינה רק פיזיולוגית; היא מתפתחת מתוך חוויות משותפות, הקרבה יומיומית ומערכת ערכים. האהבה של אב לבתו עשויה להיתפס כאהבה שאין לה גבולות. היא מתאפיינת במסירות, הגנה, תמיכה, ועשייה מתמדת למען רווחתה. במובנים מסוימים, אהבה זו מייצגת מודל של אהבה ללא תנאים – כזו שמעניקה ולא מצפה לתמורה.
השיר אינו נכנס לניואנסים האלה. הוא בעיקר רגשני-פשטני מתאר קשר עוצמתי אך לא מורכב, מהסוג שמאתגר שאלות של מוסר, גבולות, והגדרה עצמית, איזונים בין נתינה, תמיכה ושחרור.
המוסיקה אפרורית-נוגה, טון השירה של ספיר מדוכדך-מלנכולי. מה מקור העצבות? האם זוהי קינה על ההקרבה שלו או על מצבה הנפשי? אם לא נחפור ליוצרים ולזמרת, אז יש כאן שיר מלודי והרמוני להפליא בהפקה ובעיבוד שתורמים לאווירה הקודרת ולסלסול של כאב המגיע מרחשי ליבה של ספיר.
ספיר סבן אבא כאן
קחי לך זמן את כל כך לא יודעת
לאט, את רצה / למה משתגעת?
את כל הטעויות / עשיתי בשבילך כבר
תנשמי עמוק
ואם נגמר לך האוויר/ אני אנשום ילדה שלי
ואם תרגישי מסוכן/ אבא כאן
אם רק תגידי, אני אבוא/ אקפוץ ראש ללהבות
אשמור אותך מהדמעות/ אם רק תגידי, אני ארוץ
אשאיר את כל הלב שלי שרוט / אם יהיה לך קר בחוץ.
העולם הזה טיפה קשוח / אז אל תעופי כשעושים לך רוח
אני אהיה לך פה מקום בטוח/ רק תנשמי עמוק
ואם נגמר לך האוויר/ אני אנשום ילדה שלי
ואם תרגישי מסוכן/ אבא כאן
אם רק תגידי, אני אבוא/ אקפוץ ראש ללהבות
אשמור אותך מהדמעות/ אם רק תגידי, אני ארוץ
אשאיר את כל הלב שלי שרוט / אם יהיה לך קר בחוץ.
