עברי לידר הגיע למטרופולין של עופר מאירי. הם התכווננו לאותו תדר מוסיקלי – במילים, במנגינות, במצב הרוח הקודר-נוגה-אפלולי. ראש תחושתי אחד שיצר מפגש פורה ומפרה בין הטון המדוכדך של לידר והתפאורה המוסיקלית הסהרורית של מאירי העוטפת את המילים והמנגינות לאורכן ולרוחבן חודרת לעומקן ומעצימה את תוגתן. מחברים סיפורים והרהורים מיומנו האישי של לידר עם צלילים אלקטרונים. זהו אלבום של יוצר שחווה את הקיום העכשווי מול עולם אורבני מתוחכם, המחרב את היכולת של אנשים לתקשר.
קטעי קישור באנגלית המשולבים בין השירים נלקחו מתוך קטעי שיחות ווטסאפ של לידר עם ריקו, חבר מפינלנד, ומשקפות את התחושה והצורך במגע ובקשר אנושי על פני תקשורת דיגיטלית קרה ומנוכרת.
האלבום נפתח ב"אסיר תודה" צמד מילים אירוני, שמשמעותו – מרגיש חייב תודה, שבוי של מצב שנראה לכאורה טוב: "אסיר תודה על הדימוי/ על הפצעים / כתר של קוצים עשוי זהב/ ודם על הפנים". לידר מצליח לגעת במשמעות ההפוכה של הביטוי. נולד שיר אווירה טעון, שהופך מבלדה נוגה למערבולת של קולות אלקטרוניים בצליל EDM אפקטיבי, שנשמע חלק מהנרטיב.
