עברי לידר נכנס לאזור מלנכולי, מייצר מוסיקה נוגה ענוגה. מצוקת הבדידות של היחיד בעיר אינה מאפשרת לו לשמור על צלם אנושי, מעבירה אותו לאזור הפנטזיה, ובדמיונו הוא מביים מציאות אחרת שבמשיכת מכחול נראית "ארמונות זהב בחול" או "רחובות טובים לשניים". עד שהמציאות הזו תתממש הוא יסתפק "במיטה גדולה לשניים" בלי לפגוש את המציאות העירונית האכזרית.
המוסיקה מוליכה השיר בנתיב עגמומי, דכדוך קודר שיותר עוטף בקדרות מאשר משדר דיכאון ואומללות. שיר של אווירה חורפית, אינטימיות נוגעת-מגעת. העיבוד הזכיר לי שירים של ברט בכרך – צליל הפסנתר, המיתרים וכלי הנשיפה. הפשטות היפה.
שוב הלכתי לאיבוד / בין שמח לאבוד/ כי קשה לי להיות / אמיתי בעיר הזאת
שוב רציתי לנסות/ כל מה שיכל לקרות/ כי קשה לי להיות / אנושי בעיר הזאת
וחיכיתי שיגיע / יום חדש שרק מציק/ ארמונות זהב בחול / כמו במשיכת מכחול
יצייר לנו שמים / רחובות טובים לשניים/ את הסוף של הבדידות / כמו במאי של המציאות
יש חלום זהב טהור / שקשה לך לזכור/ כמה בא לי להיות / מסוגל בעיר הזאת
להחליט שטוב בשניים/ שוב לא להרים ידיים/ אם קשה לי להיות/ מאושר בעיר הזאת
וחיכיתי שיגיע / יום חדש שרק מציע/ ארמונות זהב בחול / כמו במשיכת מכחול
יצייר לנו שמים / רחובות טובים לשניים/ את הסוף של הבדידות / כמו במאי של המציאות
וידעתי שיגיע זמן שטוב לי להציע / מה שיש לי כבר לתת/ את החצי האמת
כי נעים לנו בינתיים / במיטה גדולה לשניים/ ככה טוב כשזה פשוט/ בלי לפגוש את המציאות
