עידן חדש בזמר ה"מזרחי"י? קחו את המכתב השבלוני הזה שעדי עייש, המאוכזב התורן,  שר לאהובה שאיננה. הגברים עדיין בוכים בלילה, באותה אינטונציה, באותו טקסט של בקשי רחמים עלי, כי אני משתגע.  זה נשמע ישן ומיושן תחת השמש הים תיכונית. המיוסר שואל את המאכזבת שאלות בנוסחים מוכרים ומעובשים: "תגידי, גם אצלך הגעגוע מטורף?/ ובכל שיר שמתנגן הלב שלך נשרף?"
עייש מספר לה כי "זה הלילה הראשון" שהוא צריך אותה איתו. מה השתנה הלילה הזה מכל הלילות האחרים? חיפשתי לשווא תשובה בשיר. האם הריחות שלה "מסתובבים במטבח" רק בלילה הזה? אם הוא כל כך דואב ומבכה את אהבתו – איך זה ש"הרגש התקלקל ונזרק לפח"?
למרות הקול הגואה המסתלסל מצער במנעד אמוציונאלי גבוה והתזמור המזרחי התומך, אני מתקשה להשתתף בצערו של הגבר הבוכה-זועק. אנחנו כבר בעידן חדש של מוסיקה ים תיכונית. הייתי מציע לעדי עייש להתעדכן. הקול שלו הוא מהסוג שאינו עושה את ההבדל, ומוסיקה זה לא רק קול.

עדי עייש השתיקות שלך תסריט: דין נוימן ועומרי סבח בימוי: עומרי סבח

זה לילה ראשון שאני צריך אותך כאן איתי/ את נותנת לי את הכוח להמשיך ולא לשכוח
את אותם הרגעים היפים שהיינו מאוהבים/ הייתי נותן את הכל שנהיה שוב מחובקים
אל תוותרי, תני הזדמנות/ אני מבטיח, זו הייתה טעות/ כמה עוד אוכל להצטער על רגעים שהייתי עיוור?
פזמון: ואיך אני עדיין זה שגר עם השתיקות שלך?/ והלב שלא ניתק את השיחות איתך, זרקת הכל לפח
שנים עברו מאז, עכשיו יש קצת פערים בנינו
עברת על בית קר ולב שרק נשאר רחוק מכאן/ ואל תגידי לי שהתגברת אני לא מוכן ואיך עוצר הזמן?
לא אני לא מוכן שיכנסו רוחות רעות בנינו
תגידי, גם אצלך הגעגוע מטורף?/ ובכל שיר שמתנגן הלב שלך נשרף?/ כי אצלי הוא מתפורר ואז שוב נאסף, אז למה?
כל דבר שם בדירה מזכיר לי רק אותך/ הריחות שלך מסתובבים פה במטבח/ גם הרגש התקלקל ושוב נזרק לפח, עוד דרמה
אל תוותרי, תני הזדמנות/ אני מבטיח זו הייתה טעות/ כמה עוד אוכל להצטער על רגעים שהייתי עיוור?
פזמון:/ ואיך אני עדיין זה שגר עם השתיקות שלך?/ והלב שלא ניתק את השיחות איתך, זרקת הכל לפח
שנים עברו מאז, עכשיו יש קצת פערים בנינו
עברת על בית קר ולב שרק נשאר רחוק מכאן/ ואל תגידי לי שהתגברת אני לא מוכן ואיך עוצר הזמן?
לא אני לא מוכן..

עדי עייש פייסבוק