מכינים את המופע הגדול של עדן בן זקן בהיכל מנורה. דואט לקראת – ישדרג. עופר לוי נבחר. קולה הגבוה המסתלסל, קולו הנמוך העבה. תפרו הכל למידותיהם. שיר אהבה משורבט, מנגינה ועיבוד שעולים על האוטוסטרדה הים תיכונית. אהובה לאהוב. אהוב לאהובה. האם אטעה שאומר שהטקסט שבלוני, מיושן, תפור? יש מקום לתרבות עממית, אבל לא לשירים שחוקים מהסוג הזה, עם כל דימויים כמו "כמו הזריחה תמיד בזמן את באה להרגיע", אהבתה כשיר ישן חוצה את הרקיע או הנמלצות של "נפשי הומה אלייך לחיות בתוך חייך".
במילים פשוטות: פשטנות של התפייטות מאולצת. זה שיר שעושה רע מאוד לאהבה. החריזה, הדימויים השחוקים והאמירות המשורבטות. עילגות פואטית אינו הופכת אוטומטית לשיר "אמיתי". אני לא מחפש עומק. אבל אני מחפש יופי, פשטות יפה שיש בה מקוריות ואמת.
חבל כי המוסיקה יפה החל מצליל הפסנתר בפתיחה, המנגינה, החיבור למזרח, העיבוד הקולות של זמרים. עדיין התחושה היא כי אין כאן מקוריות ואמת, והשיר תפור עליהם כחלק מייצור המוני. אנחנו משופעים בזמרים מצוינים ששרים בסגנון מזרחי עממי, במעבדים מיומנים בסגנון הזה, אבל הם עובדים בתעשיית מוסיקה שאינה מייצגת את ה"אמיתי" וה"חיים".
עדן בן זקן ועופר לוי מקלט בטוח
ימים טובים שוב מתקרבים עליי וגם עלייך/ כחוף עזוב נטול חיים היה כאן לפנייך
זאת אהבה ממבט ראשון כמו שחלמתי/ חיכיתי לילה וגם יום ליבי לך שמרתי
כמו הזריחה תמיד בזמן את באה להרגיע/ אהבתך כשיר ישן חוצה את הרקיע
כולי גועש ומתרגש את כל מה שחיפשתי/ לחלוק איתך סיפור חיים היום אני נשבעתי
אהוב ליבי אהוב ליבי/ בוא תשב כאן בקרבי/ אתה מקלט בטוח והרוח בגבי
נפשי הומה אלייך לחיות בתוך חייך/ בשביליי אהבתנו אלך רק אחרייך
הביטי בי הביטי בי/ מאוהב בכל ליבי/ את לי מקלט בטוח והרוח בגבי
נפשי הומה אלייך לחיות בתוך חייך/ בשבילי אהבתנו אלך רק אחרייך
בינינו יש עוד אהבה יפה שלא נגמרת/ ולא תכבה הלהבה היא לעולם נשארת
ובסופו של המסע נזכור מה שעברנו/ נקצור את כל מה שאתה וגם אני נטענו
