כאילו דרמה בפתיחה. שלוש בלילה. היא לבד. סלסול אפלולי טעון כאב. מבטיחה שזה לא סוף הסיפור. חשבתי לתומי: עדן בן זקן משנה כיוון. האם זו בלדה שמספרת משהו עליה. אחרי הכל שמה מופיע בקרדיטים ככותבת שותפה למילים. פתאום נכנס קול בס עבה של גבר שמנסה מילות פיתוי. ואז: מחליפים להילוך לדאנס EDM. נעלמה הדרמה, פינתה מקום לאיזה ניסיון פלירטוט מדונסס בין פרכה לערס. "תקשיב לי ממתק, נדבר כבר מחר", היא אומרת לו בסוף. וגם "אולי תהיה יותר פשוט". מי מו מה. עד לנקודה זו הבחור היה מורכב? כל מה שרצה זה – "בא לך קצת איתי" או "בא לך קצת לעוף". הביטים האלקטרונים משתלטים. התזמור הערבי מקשט. השיר הופך לדאנס לייט סתמי. התוכן מתמסמס.
לא הכי ברור מה הסיפור. מה שברור הוא שהשיר ממש לא גמור. היוצרים לא סיימו אותו (את הסיפור), המוסיקאים נתקעו עם משהו שנשאר פחות מחצי שיר. הניסיון המעניין ליצור עבורה משהו מורכב יותר משירים אחרים שלה לא הושלם. מילים פשוטות: אם זה השיר שאמור לייצג את אלבומה החדש של עדן בן זקן, אז היא בבעיה. התחושה היא שאין לזמרת שליטה על המוסיקה שלה, שהיא ממשיכה להיות מוכתבת בלי להתחיל לייצר שירים שמגיעים ממנה. השיר הזו הוא יותר גחמה פופ אלקטרונית, ופחות יצירה בעלת משמעות.
עדן בן זקן ממתק
כבר נהיה שלוש בבוקר המקום עוד לא סגור/ ואני לבד זה לא סוף הסיפור
(תקשיבי פרח בא לך קצת איתי)/ אתה נראה לי קצת לא אמיתי
בלב שלי כבר לא נגעו שנים תגיד לי משהו/ (תגידי לי מלאך זה לא חבל)
תקשיב לי טוב אתה בלתי נסבל/ בסוף רואים הכל על הפנים זה לא נראה לי
היי אתה מתבלבל/ תראה אותך פה כמו כיסא מתקפל
שורף לי בגוף נדבק לשיער/ תקשיב לי ממתק נדבר כבר מחר
מה שאני מבקשת רק דבר קטן/ אין לי זמן תן לי זמן תן לי זמן
(תגידי מאמי בא לך קצת לעוף)
תגיד אתה לא חושב אתה חצוף
ואם צריך לבחור 4 מילים, אתה לא נראה לי
(תגידי גם אצלך יש פרפרים)
אתה מוציא אותי מהכלים
אולי תהיה טיפה יותר פשוט
זה מה שבא לי
