עלמה זהר פותחת את אלבום הילדים שלה ב"איך אוכל להמשיך לישון עכשיו/ כשאתה בחוץ רוקד/ יצאתי את ביתי לרקוד אתך/ ולהיות לקולך הד/ הציפורים שרות כל בוקר את שמך/ השמש נושקת בחסדה לה, לאדמה/ ואני, אני חולם"?
זה שיר ילדים? המילים והלחן של שי בן צור. המוסיקה – פולק סונג, אקוסטי למהדרין, לוקח לשדות המוסיקה הקלטית.
פתיחה לא שגרתית לאלבום המופנה לילדים. מצד שני: תנו אשראי לדמיון. מישהו קבע מהו שיר ילדים? מהו שיר ילדים טוב? למי פונים? לקטנים מאוד, בני ארבע או שש? המבוגר כותב לילדים מהילד שבו, מזווית מחנכת. לפעמים מזהיר עצמו מפני התיילדות, חמידות יתר, מתיקות מעושה.
בקומוניקט שהגיע עם האלבום, מוזכר, כצפוי, "הכבש השישה עשר" כקלאסיקת מופת מקומית לילדים. האם עלמה זהר רוצה להיתלות באילן הגבוה הזה? לפי האלבום החדש, שנכתב על רקע הולדת בנה, הלל –  זהר אינה נמצאת במגרש הזה.
"הכבש" שיצא לפני 37 שנים, עדיין משמש רף איכותי, כשבוחנים אלבומי ילדים חדשים.  סיבה? כותב שיריו, יהונתן גפן הבוגר, ייצג את מפגש בין שתי נקודות מבט כבן וכְּאָב. יותר מזה:  הדיאלוג של גפן עם קהל נמעניו  לא כוון לגיל או לנמען מסוים. כמוה – המוסיקה, ברובה  של יוני רכטר,
עלמה זהר, בסיועו  של אסף איילון, המעבד והמפיק המוסיקלי, ניסתה בתשעה שירים ליצור את הפואטיקה שלה לילדים. היא לא הלכה בדרכו של יהונתן גפן, גם לא ניסתה ליצור אלבום קונספטואלי.
ייאמר לזכותה: היא מגיעה ממקומות של תום  יפה, כשהיא שרה יחד עם  רומי ששון  "גלגולים" – על מי שהייתה פעם דג, ציפור, סוס פראי. ה"גלגול" מגיע  לגמרי ממנה – בסגנון מוסיקת קאנטרי מתובל באפריקאיות, מסג השירים שייכנס לרשימת שירי החובה לילדים.
השיר "בדרך"  נשמע שיא התום – על כוכב קטן, מנגינה וחבר אחד שהילד יפגוש. המוסיקה מעין שיר עם צנוע מהמחוזות הקלטיים בליווי חלילים. "אי שם בלב" לפי ג'ורג' ברסאנס בתרגום אהוד מנור ובלווי יפה של קאזו וחצוצרה הוא פרח מוסיקלי מלבלב, אבל לא ממש נטוע בשדה הנכון, אם מדברים על אלבום קוהרנטי.
"כל יום" הוא מבט השתאות על היקום/ טבע המשתנים במקצב סמבה. שיר שאינו משאיר חותם מיוחד, אם מחפשים את שיר הילדים האולטימטיבי, מהסוג של "שני אינדיאנים", שחובר לאוריינטציה הפולק-אתנית של "גלגולים".
הקסם נמצא ב"אם", שיר של אם הסוככת על ילדה מפני הרע. העיבוד לקווקיניו (גיטרה קטנה הנפוצה במוסיקה הברזילאית) – יפהפה. מנקודת מבטה של אם, זוהר מדמיינת דובים בימים מושלגים בירושלים ("שלג") בשיר נעים זמירות (לחן: אסף איילון) שקסמו ניזון מצליל קלרינט תורכי. ולסיום – "לילה", שיר מסוג הישן והטוב לקטנטנים, על בעלי חיים שהולכים לישון, לחן ועיבוד חוצי גבולות גאוגרפיים ועל-זמנים.
זהו אלבום ילדים אקוסטי אקלקטי אותנטי, שיופיו ניזון מהגישה האמיתית הבלתי אמצעית של של זהר לשירים,  ועדיין אין כאן צירוף של חלקים המוביל לשלם מהסוג שמוליד אלבום ילדים חד-פעמי בעל סיכויים להיהפך קלאסי. אבל מי יודע: הזמן הוא שופט עליון חזק יותר מכל מבקר.

שירים: איך אוכל להמשיך לישון, גלגולים, בדרך, אי שם בלב, כל יום, שני אינדיאנים, אם, שלג, לילה

עיבודים והפקה מוסיקלית: אסף איילון.