השיר כמעט דורש חיטוט בביוגרפיה של עמיר בניון. מה עבר עליו, כשהוא לא היה עצמו, התהלך כמו מת. האם ההתעוררות מהחלום הרע ורצון לחזור לעולם הפשוט והטוב שלפני מצביע על גמילה? התפקחות של בגרות?
הגעגועים לעולם הטוב של פעם הם תחושה עמוקה שמזכירה לנו תקופות שבהן הכל הרגיש פשוט יותר, קרוב יותר ואנושי יותר. לעיתים הם עולים כשמתמודדים עם קצב החיים המהיר של היום, הטכנולוגיה המשתלטת, והתחושה של ריחוק חברתי. ה“עולם של פעם” אינו בהכרח תיאור של מציאות מושלמת שהייתה, אלא ביטוי לתשוקה לפשטות, לערכים שהיו חשובים יותר, לאינטימיות ולתחושת קהילה. זה יכול להיות זיכרון של משחקים בחצר, שיחות ארוכות עם המשפחה או השכנים, או ימים שבהם הדברים לא הרגישו כל כך מורכבים. אולי העולם לא באמת השתנה כפי שאנחנו מדמיינים, אבל הגעגוע הזה מזמין להאט, לחפש את הטוב בהווה, ולנסות לשחזר חלק מהדברים שעשו את ה”פעם” כל כך יקר לליב.
לא משייריו האלמותיים. שיר פשוט מוזיקלית, חריזה, מנגינה וקצב לא מורכבים שמניעים טקסט לא מסובך. המיוחדות של השיר היא בחוסר יומרה לפואטיקה צרופה, אלא לאמירה פשוטה ובהירה. מהבחינה הזו – עמיר נאמן לעצמו, ישיר ואמיתי.
עמיר בניון התגעגעתי לפעם
יצאתי מהבור הביתה לחזור/ התגעגעתי לפעם/ לעולמי הטוב/לאנשים ברחוב לטעם
ולעצמי לפני הזעם/ לנשמות משם
קפצתי אל האש/ באומץ מייאש/ לא בזכותי אני ניצלתי
טיפסתי על סולם/ נפלתי על כולם ידעתי
בגיהינום אני הלכתי/ כמעט שהתרגלתי
מה קרה כאן/ מה היה לי/ בזמן ששיחקתי בנדמה לי/ כשלא הבנתי מה קורה לי
מה היה כאן כשהלכתי/ כשכמו מת התהלכתי/ כשלא הייתי איתי
מביט אל הרחוב/ רואה שיש שם טוב/ ואין באמת ממה לברוח
אז שמתי מעצור/ פתאום מרגיש גם את הרוח
מרגיש חלש אבל בטוח/ מבין את מה שעל הלוח
אני יצאתי מהבור הביתה לחזור/ התגעגעתי לפעם/ לאנשים שרים
וגם לדיבורים של טעם/ ולעצמי לפני הזעם/ לחלומות משם
מה קרה כאן/ מה היה לי/ בזמן ששיחקתי בנדמה לי/ כשלא הבנתי מה קורה לי
מה היה כאן כשהלכתי/ כשכמו מת התהלכתי/ כשלא הייתי איתי