מלחמת "חרבות ברזל" מולידה שירים רבים – חלקם הספדים לנרצחים, חלקם געגועים לנחטפים. הדס קיש שרה את הצער ובכאב על נעדרת, שהאור בביתה כבה. הסיפור האישי ספוג במוסיקה מדוכדכת, בלחן קודר, ובהתאם לכך העיבוד למיתרים שמתנגנים ברטט. השיר נוגע בדאגה האישית כמו גם בלאומית. רוחה של הנעדרת נושבת גם ממפרשי מדינה "חבולה שמחזיקה ידיים", גם מתחברת לתקווה שהבוקר שיעלה יגבר על החושך, והיא תחזור לחיק משפחתה ואף לרקוד.
הטון מתכוון ומשתתף בצער, המוסיקה ספוגה בעצב רב, אווירה של אבלות. אין כאן מורכבות מיוחדת. זהו שיר של פשטות, ורק העיבוד למיתרים הוא שמעניק לו את ייחודו.
*** השיר נכתב על נועה ארגמני אשר נחטפה מהמסיבה ברעים ב 7 באוקטובר.
