ענבל ביבי שרה שיר געגועים לאהוב, במקצב ובהרמוניה טעוני רגש המתכתבים עם שירת רבים. זהו מונולוג פנימי, על אדם חסר בזרם תודעה שמציג חדירה לנפש סעורה. היוצרת המתמקד בשמירת מקום ל"זיכרון אחד קטן" בנשמה, אבל השיר עוסק לא רק בזה..
הטקסט משמש כבסיס לטכניקת כתיבה חופשית שבה ביבי פותחת ומערבת מיני סיטואציות שלכאורה אינן מתחברות כמו תחושת האנטי שלה כלפי בתי חולים, בסיסים ומקלטים, נשק חם בבית, האובססיה למסכים, יחס העולם למצב. השיר כתוב ספונטני, חסר עוגן ומיקוד, ורק המוסיקה מסדרת אותו כרישום תחושתי ערב לאוזן המשדר את נפשה של הזמרת. ביבי מנסה את עצמה כסינגר סונגרייטר. המהלך אסתטי מאוד, כולל ניואונס מוסיקלי מיוחד, אבל אינו מייצר אחידות בין הטקסט והמוסיקה.
ענבל ביבי חיבוק אחרון בימוי וצילום: איתמר חי
תשמור לי מקום/ זיכרון אחד קטן נותר בנשמה
לנשום ולנשום/ האוויר עומד אתה בורח מגופך/ היום
מהיום/ אפנה בלב מקום/ רק בשבילך/ אבל אתה לא כאן
אמרת לי/ איי איי איי/ עם מה שנהיה יה יה
היה לנו הכל/ עכשיו לא נשאר לי שום דבר/ איי איי איי
עם מה שעבר עליי/ חיבוק אחרון/ שבזיכרון הוא נשאר
נותר רק לשאול אם אתה עכשיו מאושר
כבר שבוע לא קולטת איפה התעוררתי
בתי חולים בסיסים ומקלטים עושים לי אנטי
איזה עבודה, כלום לא רלוונטי/ מנסה לברוח לא הצלחתי
רק המסך הזה שמכווץ אותי, ממיס אותי
אף פעם לא רציתי נשק חם אצלי בבית/ שישמור עד שיבוא עלה של זית
העולם לא מתבייש רואה לי בעיניים/ זורקים עלינו אש כי זורקים עלינו
אמרת לי/ איי איי איי/ עם מה שנהיה יה יה
היה לנו הכל/ עכשיו לא נשאר לי שום דבר
איי איי איי
עם מה שעבר עליי/ חיבוק אחרון/ שבזיכרון הוא נשאר
נותר רק לשאול אם אתה עכשיו מאושר
