הוא בטוח שכל הנתונים לקראת בואה מייצרים שיאה של שלמות בקשר ביניהם. הכין לה הכל – מפתח לדירה, סדרה בטלוויזיה, פלייליסט של שירים. כבר חש כבר בריח גופה. כל כך בטוח במפגש, בזמן שיהיה להם לאהוב, שהוא מבטיח לה: "לא תרצי לעזוב". הפואנטה – בבית השלישי. החגיגות היו מוקדמות. נעצרה האשליה. הדמיון נופץ. המוסיקה החזירה אותו למציאות הכאובה. כלומר: היא החזירה את המפתח בלי להשאיר אף מילה.
ערן בר הפך את הסיטואציה לפופ מלודי נטול טראומה ודרמה. הוא מכוון את הסיפור שלו לכביש המהיר, סלול היטב במנגינה ובהרמוניה יפים, גם בקצב פאנקי משדרג שמניע אל מחוזות מיינסטרים ידידותיים למאזין. ערן בר שר כפי יכולתו, לא מנסה להיות יותר "זמר" ממה שהוא, פשטות בלתי אמצעית שמייצרת האזנה קלה, זורמת ומענגת.
ערן בר מפתח
הִשְׁאַרְתִּי לך מפתח, מעטפה לבנה/ מתחת לעיתון, מוסתר בתיבה
כשאבוא כבר תהיי, זה ירגיש משפחה/ ריח גופך יִסָּפֵג בדירה
פיניתי מגירה וּבַאֲרוֹן מדפים/ הֵכַנְתִּי סדרה, נצפה בה חֲבוּקִים
הִשְׁאַרְתִּי פלייליסט ברקע, כנסי עם חיוך/ קחי טי שירט שלי, לא מכסה את הגוף
לא תרצי לעזוב, יהיה לנו זמן/ לנשום, וְלֶאֱהֹב, עכשיו כשאת כאן
אהבתי לדעת, יש לך מפתח/ אבוא ואמצא אותך, לי מחכה
שלחת לי תמונה, את במיטה, מחייכת/ נראית כה יפה, אולי מאושרת
לא תרצי לעזוב, יהיה לנו זמן/ לנשום, לאהוב, עכשיו כשאת כאן
הֶחְזַרְתּ את המפתח, מעטפה ישנה/ לא כתבת אף מילה, הִנַחְת בתיבה
והפלייליסט ממשיך, עם שיר שמזכיר/ שהִכְאַבְתּ לי בלב, לא השארת בי אוויר
לא, לא תרצי לעזוב, יהיה לנו זמן/ לנשום, לאהוב, עכשיו כשאת כאן
לא, לא תרצי לעזוב, יהיה לנו זמן/ לנשום, לאהוב, עכשיו כשאת כאן
