"לעיתים יצטברו ערימות המתים
יחטט באפו המנהיג/ לא אנחנו ניסוג/ לא אנחנו נבליג"

מחאה? – מחאה וזעם! המסר אומר: לא פשוט לעשות שלום כשיש לך עם כזה – "בור ועם הארץ פוגש את פוץ ועם הספר/ ולא ידעו לשוחח על טעם וריח". ממשיכים להילחם כי אדמה זה חשוב. האירוניה כאן מצמררת. הלחן וההרמוניה מחדדים את הציניות שבשיר. העיבוד לגיטרות בצד התיזמור לכלי מיתר – משפר ומשדרג. הטקסט של ענבל פרלמוטר ז"ל, סולנית להקת המכשפות, הועצם בלחן ובביצוע של ערן צור. חזרתי לשיר, שנמצא באלבום "חותך בחתך זהב", במפגש צהריים בבארבי, בו נפרדו אמנים מהאמרגנית והמפיקה ליליאן שוץ, שהחליטה לפרוש.

פתאום, אחרי שנים שלא שמעתי את השיר – הוא קיבל עוצמה מחודשת, גם מתוך תחושה, שלא רק שומדבר משמעותי לא קרה עם העם והמנהיג, אלא שפוליטית ומוסרית – קיימת נסיגה אדירה. אני לא בטוח שהשיר הזה נמנה עם שירי המחאה הפוליטיים הפופולאריים, אבל אין לי שום ספק שראוי  להחזירו למרכז השיח. יגידו – שמאלני, אבל כשאתה מדבר ושר מהבטן, יש מצב שאתה צודק, גם כשאתה בעל דעות הנוטות לשמאל.
זמרי מחאה בישראל – מה השתיקה הזו?  איפה זמר שנרגיש שהוא יורה דברים נוקבים, שיזעק את הכאב, שישיר את מעיו, שיקרע להם את הצורה? יגידו לי: מה אתה דורש מזמרים? הם צריכים להתפרנס. זיהויים עם מחנה כזה או אחר עלול לפגוע בפרנסה.
זו כנראה הסיבה שאנחנו דלים בזמרי מחאה אותנטיים. מעולם לא צמח כאן בוב דילן מקומי. אולי מאיר אריאל, אבל הוא היה משורר מתוחכם מדי מול הממסד. אהוד בנאי הוא זמר מחאה אותנטי ("עבודה שחורה") "הדג נחש" יכולים ללמד הרבה להקות מהי שירת מחאה, בטח שלום חנוך. אבל קולם של אלה אינו נשמע בכיכרות. העם דורש שינוי –  זה משהו שכבר לא ממש נקלט במקומותינו. מחאת האמנים אינה נשמעת. מזמרים דורשים לבדר, להנעים, בכפיים, ורק לעיתים נדירות הם מגיעים לכיכרות כדוברים של תיקון ושינוי. כאמור, אין כאן יוצרים וזמרים שבאים באמת לזעוק את זעקת המחאה. האם להיות בדרן שמאלני זה עד כדי כך מסוכן? בימים האלה – מסוכן ומפחיד. תקשיבו לשיר הזה. תשמיעו אותו ברדיו. לפחות קול ענות חלושה. גם זה משהו.

צילום מרגלית חרסונסקי

על קו העימות, לארכו של התפר
בור ועם הארץ פוגש את פוץ ועם הספר
ולא ידעו לשוחח על טעם וריח/ שולחים אצבע אשמנית
כי הגשר צר מאוד/ מי ייסוג אחורנית?
לכולם כל הכבוד/ נלחמים שוב ושוב/ אדמה זה חשוב
שנאמר ככתוב/ יכתתו חרבותם

לעיתים יצטברו ערימות המתים
יחטט באפו המנהיג/ לא אנחנו ניסוג/ לא אנחנו נבליג
מה רבו הימים, ימי מדון ומריבה
והספר צודק, הארץ טובה
ואת ההמשך ההיסטוריה כבר כתבה

לעיתים יצטברו…