השיר מסתיים בקללה. מקשיבים לשיר ומבינים. איך הדם עלה לראש. אפיק לחייני, האיש מאחורי הפרויקט "פוקו ביזארו", לקח את מפח הנפש מהפרידה מבת זוג והדיכאון שאחרי, והפך אותו לאחת מבלדות הרוק החזקות והמתוחכמות ששמעתי בעברית.
"ביום רביעי" , שיר קשוח עתיר צבעים עזים של שחור ואדום, עשוי שכבות של מוסיקה מאלקטרונית מייצרת אווירה ועד מטאלית. הקול המאונפף משדר את עומק הדכדוך. לחייני מצליח לשמור על קו מלודי מאוזן של מנגינה בתחילת השיר כדי לספר את הסיפור שלו, לפני שהוא מחליף מהלך ומוסיף גיטרות רועמות כדי להעצים את הדרמה.
המעבר בהמשך הוא תיחכום יפהפה בכיוון של הבי מטאל אגרסיבי דיסטורשני המכניס את הנרטיב לסחרור שזועק נואשות עד לב השמיים. השילוב של פופ אלגנטי, שירה אפלה וסעורה ורוק מכסח מייצר את אחד השירים המיוחדים ששמעתי לאחרונה.
* השיר נכלל ב-EP "אלף לוכדי חלומות"
פוקו ביזארו יום רביעי צילום וידאו: אלינה יציק
ביום רביעי ציירתי תמונה/ שלי ושלך.
קווים אפורים, שמיים שחורים/ שטן ומלאך/ ולב שנמעך
שקיעה אדומה של דם נמרח/ ואיך זה אפשרי בכלל לבכות כל כך
ביום אחד?/ ביום אחד
ביום רביעי נגחתי חזק/ בקיר הלבן/ כתמים אדומים, את פצע מחלים
אני לא מוכן…
שאת תלכי לי/ שתברחי רחוק מבלי לגרור אותי/ לתוך הערפל עד שנראה נקי
ביום אחד
ואיך את ברחת/ הרי את החיים שלי ואני שלך
ואם זה לא נכון/ אז למה סתם אמרת?
יא בת זונה
