הסינגל הראשון של פיל קולינס מהאלבום …But Seriously שיצא ב-1989. כמו Man on the Corner שירו מלהקת ג'נסיס, "עוד יום בגן עדן" נכתב כדי למקד תשומת לב על מצב חסרי הבית. השיר שונה מסגנון הדאנס-פופ שאפיין את אלבומו הקודם No
געגועים לעבר – נוסטלגיה מרוממת נפש, עצב ודיכאון? לעילי בוטנר נשאר "רק געגוע", אבל הוא לא לגמרי השתחרר, מערב יחסים עם אבא – "אחרי הכל אני יודע אבא/ שלא היה לנו מקום אתה הולך ומסתגר/ אני רוצה שנדבר/ וזה סוגר
השיר מסתיים בקללה. מקשיבים לשיר ומבינים. איך הדם עלה לראש. אפיק לחייני, האיש מאחורי הפרויקט "פוקו ביזארו", לקח את מפח הנפש מהפרידה מבת זוג והדיכאון שאחרי, והפך אותו לאחת מבלדות הרוק החזקות והמתוחכמות ששמעתי בעברית. "ביום רביעי" , שיר קשוח
מסוג היצירות שאומרות: עצמו עיניים. השיר הוא מהימים שדיפ פרפל ניתבה עצמה לאפיק רוק קלאסי (פרוג-רוק) פורץ גבולות. אורך היצירה 10 דקות ו-15 שניות. הטקסט של איאן גילאן הוא שיר מחאה נגד ארה"ב במלחמת וייטנאם. המוסיקה האינסטרומנטלית דומיננטית. ג'ון לורד
