נעלה עם השיר לכביש, נתחבר לראשים שרים-מדברים על הוויית קיומנו כאן. נגביר מהירות וניכנס לסחרור רגשי בדרך למדבר. אין לנו ארץ אחרת? פטריק סבג וארז לב ארי מחברים רציונל לרגש לשדר תסכול העובר עליהם כמו על רבים שאחרי השבעה באוקטובר תהו מה קושר אותנו לכאן: "איך אדע ארץ יחידה/ את לי כמו חידה עמוק באדמה".
מבנה השיר מעצים את המסר: הוא מתפתח כדרמת מתח במנגינה וקצב ושירה אפלה, במעבר בין הרמוניה לוטפת וקטע רוקיסטי של זעקה.  השיר נשמע כמו המנון התסכול של הישראלי נכון ל-2024. האם שאלת הקיום הזו היא שתהווה את מהות החיים כאן? אדמה ושורשים כבר אינם תעודת ביטוח להיותנו קשורים למקום הזה.  סבג את ארז  מסיימים ב"יום אחד אולי אשכח/ יום אחד אני אסלח ואקום".
אם יש שירים שיהדהדו אחרי הכאוס שחווינו בחודשים מאז האסון – זה השיר המצמרר הזה.

פטריק סבג וארז לב ארי עמוק באדמה

על אדמת הטרשים/ צבאות פרשים/ מבקשים את ראשי/ בעולם החופשי
היו לי סיבות/ אך מעולם לא חשבתי לברוח.
שורשים ארוכים/ לא נותנים לי לזוז/ מחכה על הסף לכח חילוץ
הם צועקים לי תמשיך/ אני לא מצליח לשכוח .
איך אדע ארץ יחידה/ את לי כמו חידה עמוק באדמה
איך אדע ארץ יחידה/ עמוק באדמה/ עמוק באדמה.
יום אחד אולי אשכח/ יום אחד אני אסלח ואקום
ושמעתי מראות וראיתי קולות/ היו סימנים על כל הקירות
הרחובות התרוקנו מאדם (מהדם)/ לא הרגשתי שום פחד
במדבר היבש בין מצפה לים/ חלומות בגלים אני הולך ונרדם
הם מספרים לי עלי/ ואני חשבתי עליך
איך אדע ארץ יחידה/ את לי כמו חידה עמוק באדמה
איך אדע ארץ יחידה/ עמוק באדמה/ עמוק באדמה.
יום אחד אולי אשכח/ יום אחד אני אסלח ואקום

פטריק סבג פייסבוק