אנחנו אולם מרכז התערוכות "ארלס קורט" בלונדון. 1994. הייתי שם 15 שנה לפני כן, כשהחומה של פלויד נפלה. ההבדל: כאן זוהי כבר הפרודוקציה של פלויד על פלויד, כמעט בקונספט המעורב שראינו בנווה שלום מרוג'ר ווטרס – להיטים+הצד האפל+פירוטכניקה+וידאו ארט ואפקטים פסיכודליים – אבל מינוס רוג'ר ווטרס.
כן, ב-1994 ווטרס כבר לא היה חלק מפינק פלוייד, וזה מינוס לא קטן. פינק פלויד בלי ווטרס היא פינק פלוייד ללא אחד משני העורקים הראשיים שלה. זה לא המינוס היחיד. אבל בואו נדבר על הפלוסים.
פלוס גדול הוא הוא כצפוי דיוויד גילמור. הביצועים שלו בחשמלית בקטע ההדרנים ב-Comfortably Numb או ב-Run Like Hell בדיסק השני הם התגלמות הוירטואוזיות, ואחד מרגעי השיא של הגיטריסט הזה. גם ריצ'ארד רייט בקלידים וניק מייסון בתופים עושים עבודה מדויקת, הגם ששניהם כמו גילמור אינם מצטיינים כפרפורמרים, נותנים תחושה שהם באו לעבודה.
דבר שני: מקבלים 145 דקות נטו (ללא התוספות) של תצוגת תאורה שלא ראיתי מעודי במופע רוק. זה מגיע כלייט שאו עם הפירוטכניקה הכי עדכנית ל- 1994, כולל תצוגת לייזרים מדהימה. לפי האינפורמציה שיש בידי, דיוויד גילמור עשה הרבה מאמצים (שדחו את מועד יצית ה-DVD) עם המפיק ג'יימס גת'רי להוציא מהחומר שצולם מיקס ראוי לפורמט דולבי 5.1. יצא לא רע, אם כי לא מבריק. איכות הצילומים – ככה, אביכה משהו. גילמור הודה כי היו צריכים לצלם את המופע אז כסרט ולא כוידאו.
הדיסק הכפול נפתח כמו בערב של וטרס ב"שיין און יו קרייזי דאיימונד", שמוקדש למי שהלך באלה הימים לעולמו, חבר הלהקה לשעבר, סייד ברט. אחר-כך מגיעים קטעים מאלבומים שונים, The Division Bell,, גם A Momentary Lapse of Reason, ובסוף הדיסק – "עוד סדק בחומה חלק 2" ותצוגה אינסטרומנטלית מרגשת "אחד מהימים האלה", האוברטורה הנצחית של Meddle מ-1971.
הדיסק השני, ממש כמו במופע של ווטרס, הוא ביצוע שלם של "הצד האפל", וכאן מגיע עוד אחד משיאי הדיסק – השירה המצמררת של 3 הזמרות סם בראון, קלאודיה פונטיין ודורגה מקברום ב"ההצגה הגדולה בשמיים?
עוד פלוסים? הגיטריסט טים רנוויק, הסקסופוניסט דיק פרי וגם הבסיסט גאי פראט, תחליף ראוי לווטרס בכלי הזה, אבל בלי ווטרס ההצגה הזו בהחלט אינה שלמה.
מורגש המאמץ להגיע לסראונד טוב, אבל יש משהו קצת "פלאטי" בסאונד וצריכים לסחוט את כפתור הווליום כדי להדגיש ניואנסים. אבל הבעיה שלי למרות ההתרגשות מהלייט שאו, זה העובדה שלההצגה נטולת נאראטיב מחבר ומבוצעת מדי טכני, וכאן בהחלט מורגש חסרונו של ווטרס. כול השאר – כולל אינספור בונוסים (קליפים, סרטים) הוא ללא ספק חובה לכול אוהב פינק פלוייד ולא רק.

פינק פלויד Pulse לייב – כל הקונצרט 

פינק פלויד – אתר הבית