מי זה הרומנטיקן הצרפתי הזה מההרכב שנקרא Les Escrocs שפותח את האוסף בסטייל סמבה ברזילאי רך בקטע Assedic שמחזיר אותי ל"הבאזאר הגדול" של מישל פוגן. הוי, להתענג על הרומנטיקה הזו, נגיעה של חצוצרה. איך אמרה פעם שופטת בתחרות. אני מאוהב. ומי זה Rose ששרה Sombre Con בקול ובסגנון שזה תמצית הפולק הצרפתי.
חברת המוסיקה פוטומיו, שממשיכה להצית אותי, מביאה את הרומנטיקה והקסם מרחובות פריז, מהכפר הצרפתי. תערובת של שנסון עכשווי ופופ אקוסטי, ועם  אמנים שהצרפתים מכירים מצוין, אנחנו קצת פחות. אגב, את שיר מס. 8 "רפאל" שרה אחת קרלה ברוני (תשאלו מישהו בשם סרקוזי מה הוא חושב על הביצוע) בקול חושני מלחש.

אין לי שום ספק שהמסורת מנצחת. היוצרים והזמרים של צרפת מושפעים מדור הקלסיקונים, מה שנקרא האולד סקול של פריז, שזה סוג של פולק צרפתי עם השפעות של ג'אז צועני מאזורי הסיין, בית הקפה הפריזאי (מה מחירי הכרטיסים לפריז, בא לי לתפוס מטוס לאיזה סופשבוע ארוך) Thomas Dutronc ששר אקוסטית למהדרין J'suis Pas D'ici בהשפעת הגיטריסט האגדי האגדי דג'נגו ריינהרט. הוא בנה של הזמרת פרנוסאה הרדי והשחקן/זמר Jacques Dutronc ותכירו זמרת נעימת קול Sandrine Kiberlain,, שמחזירה לשירה הצרפתית הנקיה והמעודנת. Pascal Lejeune שר את אווירת פריז בחצי צרפתית חי אנגלית, וזה נשמע חתיכת נוסטלגיה בצליל קברטי (השיר נקרא Bilingue In Paris) ויש שהישוו אותו לז'ורז' בראסאנס.

והנה הפריטה הזו בנוסח הג'אז הצועני שמגיעה מ-Romane בקטע Passion. מתאים לאווירה. ועוד אחד שעושה לך את זה בטנגו. ההרכב נקרא "רופה & ודגי אפריל" בשיר הסופר אולד פאשן נוסטלגי שמסיים – Maintenant. תרקדו.
היפים הלילות בפריז? לפי "אקוסטיק פריז" הם עדיין יפים וקורצים. אנחנו ב-2008?

בתמונות מלמעלה: פסקל לג'ן, רומיין, סנדרין, תומס דוטרון.