הרעיון מאחורי ההקלטות החיות היה לחבר את קול פורטר עם ג'אז, להבליט זמרות כאלה פיצג'רלד, שרה ווהן, שירלי הורן ודידי ברידג'ווטר. אני הייתי מבליט דווקא את הקטע האינסטרומנטלי את What Is This Called Love בביצוע החצוצרן קליפורד בראון בהקלטה מצוינת מ-1954 וגם את Its All Right With Me בביצוע סולו של הטרומבוניסט ג'יי ג'יי ג'ונסון. זהו אלבום אוסף של הופעות חיות שונות מאז שנות החמישים, המציגות סטנדרטים של פורטר, למעשה – מוזיקת ג'אז נהדרת לכל עת.
המוזיקה של פורטר מגלמת את רוח התקופה של אמריקה במחצית הראשונה של המאה ה-20, והיא ממשיכה להוות השראה למלחינים ומבצעים גם היום. פורטר פורט כתב שירים רבים עבור מחזות זמר בברודוויי, בהם “Anything Goes,” “Kiss Me, Kate,” ו-“Jubilee.” הוא ידע כיצד לשלב בין המוזיקה והעלילה, והשתמש בשירים כדי לפתח את הדמויות והסיפור בצורה אורגנית.
המוסיקה שלו מיוחדת בשילוב הייחודי של כמה מאפיינים בולטים שהפכו אותו לאחד המלחינים והפזמונאים החשובים בתולדות המוזיקה הפופולרית האמריקאית. הוא הצליח לשלב אלמנטים של ג’אז עם מוזיקת פופ, מחזות זמר וריקודים לטיניים. סגנונו היה נגיש אך גם מתוחכם, מה שהפך את שיריו לפופולריים בקרב קהל רחב ומגוון. פורטר היה מיומן בשילוב של אלמנטים ממוזיקת הג’אז בתוך שיריו. זה התבטא בתזמור הג’אזי, במשקלים המשתנים ובמבנה השירים. שיריו היו אהובים במיוחד על מוזיקאי ג’אז, שהרבו לבצע אותם בגרסאות אינסטרומנטליות או ווקאליות. רבים משיריו עוסקים באהבה, אך הוא נהג לתאר את הנושא בדרכים מקוריות ומורכבות. פורטר לא חשש לבטא ספקות, אירוניה או עצב לצד השמחה והרומנטיקה. דוגמה לכך היא השיר “Just One of Those Things. היצירה של פורטר נוגעת בנושאים אוניברסליים, והיא ממשיכה לרתק דורות חדשים של מאזינים ומבצעים. היא שומרת על רלוונטיות בזכות השילוב בין קלילות והומור לבין רגש ואינטלקט.
