"אנג'ל סונג" של המוזיקאי והחצוצרן הקנדי קני וילר, שהוקלט בשנת 1996 ויצא בשנת 1997 בלייבל ECM הוא מאלבומי הג'אז שאני חוזר אליהם בדבקות. לי קוניץ באלט סקסופון, ביל פריסל בגיטרה ודייב הולנד בבס משלימים רביעיה שאין שום בעיה לכנותה אגדית.
קני וילר הוא בין החצוצרנים הליריים ביותר בג'אז. יש בצליל שהוא מפיק קלות ביצוע מופתית ואיכות אנושית נוקבת. הם שמייצרים את הצליל הייחודי שלו, רווי חום, הצליל הסדוק והחזק, כנגד הרמוניות נוגות מופלאות.
להתענג על הגוון הספרדי הרוח של "Present Past", על קטע האווירה -הזיה של "Unti", שנפתח בשירת גיטרה לפני שוילר עם מוסיף את שירת החצוצרה שלו. וב"Omno", זהו קצב 4/4 של הבסיסט דייב הולנד והצלילים המעוררים של הגיטריסט החשמלי ביל פריסל יוצרים רשת של הרמוניות פתוחות, המובילות לדיאלוג קונטראפונטאלי.
אלבום יוצא דופן בקונספט ובביצוע. הרכב ללא מתופף שמנהל מוסיקה של קשר הרגשי, המתבסס על מתח הדרמטי וגם אינטימיות המושגת בפורמט קאמרי. להישאר נפעמים ת מהיופי המסתורי של כמה מהקטעים.
תשעת הקטעים המקוריים של וילר הם מצבי רוח של רגעים בלתי חוזרים, שנוצרים ביחסי הגומלין בין החצוצרן לנגניו. דייב הולנד מהמם, לי קוניץ מלוטש, ביל פריסל בגיטרה מנגן בדקויות חד פעמיות, קני וילר מצליח להגיע לקומפוזיציות של נרטיבים רגשיים. וילר אמר פעם שמוזיקה עצובה גורמת לו אושר, ואני לגמרי איתו כשאני מאזין למוסיקה הזו. מוזיקה עצובה נשמעת כאן כתעלומת החיים. מה הם חיים ללא התעלומה הזו? זה ג'אז של היופי הלא ידוע, שגרם לך להרגיש נע בשבילים נוגים מופלאים.
*** החצוצרן קני וילר (Kenny Wheeler) הוא אחת הדמויות החשובות והייחודיות בג'אז של המאה ה-20, במיוחד בתחום של ג'אז מודרני, אוונגרד, ואירופאי. אף שהוא לא תמיד זכה לחשיפה המונית כמו מיילס דייוויס או צ'ט בייקר, המוזיקה שלו היא מהעמוקות, העדינות והמורכבות שנכתבו עבור חצוצרה ואנסמבלים.
מאפייני סגנון כתיבה הרמונית מורכבת, לעיתים קרובות עם אקורדים פתוחים ולא שגרתיים, מלודיות מלנכוליות, פיוטיות, מלאות אווירה, שילוב של מבנה קלאסי עם אלתור ג'אזי – לא תמיד ניתן להבחין איפה נגמרת הכתיבה ואיפה מתחיל האלתור
וילר שהלך לעולמו ב-2014 (בן 84) ניגן על פלוגלהורן לא פחות מאשר על חצוצרה, בצליל חם, עגול ורך הסאונד שלו היה מופנם, לירי, כמעט שברירי, לא צעקני. תמיד העדיף ביטוי רגשי מורכב על פני וירטואוזיות חיצונית
