"אנג'ל סונג" של המוזיקאי והחצוצרן הקנדי קני וילר, שהוקלט בשנת 1996 ויצא בשנת 1997 בלייבל ECM הוא מאלבומי הג'אז שאני חוזר אליהם בדבקות. לי קוניץ באלט סקסופון, ביל פריסל בגיטרה ודייב הולנד בבס משלימים רביעיה שאין שום בעיה לכנותה אגדית.
קני וילר הוא בין החצוצרנים הליריים ביותר בג'אז. יש בצליל שהוא מפיק קלות ביצוע מופתית ואיכות אנושית נוקבת. הם שמייצרים את הצליל הייחודי שלו, רווי חום, הצליל הסדוק והחזק, כנגד הרמוניות נוגות מופלאות.
להתענג על הגוון הספרדי הרוח של "Present Past", על קטע האווירה -הזיה של "Unti", שנפתח בשירת גיטרה לפני שוילר עם מוסיף את שירת החצוצרה שלו. וב"Omno", זהו קצב 4/4 של הבסיסט דייב הולנד והצלילים המעוררים של הגיטריסט החשמלי ביל פריסל יוצרים רשת של הרמוניות פתוחות, המובילות לדיאלוג קונטראפונטאלי.
אלבום יוצא דופן בקונספט ובביצוע. הרכב ללא מתופף שמנהל מוסיקה של קשר הרגשי, המתבסס על מתח הדרמטי וגם אינטימיות המושגת בפורמט קאמרי. להישאר נפעמים ת מהיופי המסתורי של כמה מהקטעים.
תשעת הקטעים המקוריים של וילר הם מצבי רוח של רגעים בלתי חוזרים, שנוצרים ביחסי הגומלין בין החצוצרן לנגניו. דייב הולנד מהמם, לי קוניץ מלוטש, ביל פריסל בגיטרה מנגן בדקויות חד פעמיות, קני וילר מצליח להגיע לקומפוזיציות של נרטיבים רגשיים. וילר אמר פעם שמוזיקה עצובה גורמת לו אושר, ואני לגמרי איתו כשאני מאזין למוסיקה הזו. מוזיקה עצובה נשמעת כאן כתעלומת החיים. מה הם חיים ללא התעלומה הזו? זה ג'אז של היופי הלא ידוע, שגרם לך להרגיש נע בשבילים נוגים מופלאים.
