קרן פלס ומשה פרץ – ילדות נשכחת

הדואט של פלס את פרץ מבטא נאמנה את החיבור בין זיכרון אישי לאוניברסלי, שומר על הנימה האינטימית ביחס לילדות אבודה.

מאי 2, 2025

מילים: יעקב גלעד לחן: יהודית רביץ עיבודים והפקה מוסיקלית: גיא דאן

 4.5/5

השיר בן האל מוות, הוא ביטוי לתחושות הגעגועים לתקופת התום של הילדות ולארצישראליות של פעם שאיננה עוד. חיבור מחדש של יהודית רביץ לשיר שהלחינה למילים של יעקב גלעד, המזוהה עם הביצוע של נורית גלרון מ-1982. קרן פלס ומשה פרץ ביצעו אותו בדואט לקראת טקס יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה במסגרת ”שרים, זוכרים ומספרים לאורם", שנערך בבריכת הסולטן בירושלים.
השיר עוסק בזיכרון הילדות ובכמיהה לעבר פשוט, תמים ואינטימי, שנשכח או אבד עם השנים. הדוברת נזכרת בנוסטלגיה בילדותה, בקשר הקרוב עם אמה ואביה, ובחוויות שהותירו חותם רגשי עמוק.
המילים והמוסיקה מבטאים נוסטלגיה וכמיהה לעבר: הדוברת מתארת את הילדות כמרחב רגשי מוגן, שונה מההווה. יש תחושת אובדן או ריחוק מהילדות, שמתבטאת במילים כמו “נשכחת”. השיר נע בין עבר להווה, כשהעבר מתואר דרך זיכרונות חמים ותחושת חוסר מול ההווה. השיר מדגיש את האינטימיות והשבריריות של הזיכרון ומזמין את המאזין להתבונן פנימה, להתחבר לשורשיו, לזיכרונותיו ולחפש בתוכו את הילד שהיה פעם. זהו שיר של געגוע והשלמה עם הזמן החולף.
השיר כתוב בסולם מינורי (קצת אפלולי/נוגה), מה שמחזק את תחושת העצב והגעגוע. והלחן מדגיש את הרוך שבתחושה הזו. זהו שיר שפונה ללב, באיפוק שיש בו בעוצמה. המעבר בין חלקי השיר מדגיש את התנועה הרגשית מהזיכרון להווה, תוך שימוש בהרמוניות עדינות, מעט קודרות.
הדואט של פלס את פרץ מבטא נאמנה את החיבור בין זיכרון אישי לאוניברסלי, שומר על הנימה האינטימית ביחס לילדות האבודה.