תוגת הרגיש הקיטשי – בזה לקרן פלס אין מתחרים. לקחה את השבירות הכללית, את החיים בפחד ונתנה להם מנגינה והרמוניה נוגים וענוגים. בקליפ זה מגיע עם שדות וים וחיוכה המתייסר. פלס שרבטה מיני קלישאות פסיכולוגיסטיות על הכלל בהתפייטות אסתטית מיופייפת "אנשים נמסים מבדידות אל עצמם", ואז גם הפליגה לעצות פופוליסטיות כמו "בוא נשלים עם האושר" ו – "בוא ונחיה את היום". סוג של דמגוגיה אינסטנט שמאוד קשה לי להזדהות איתה.
שירת המקהלה בין הבתים מייצרת איזושהי אווירה שמיימית, שמתכתבת עם המנגינה היפה, מייצרת תחושת אסקפיזם נעים למרות ש"אנשים נמסים מבדידות אל עצמם/ שורדים גם את סוף העולם".
פלס לוחצת על דוושת הרגש בהמשך השיר ומובילה אל שדות המתיקות בתוך ים היאוש, אין שום בעיה מבחינתה לעבור ל"ימים אחרים". יש משהו מאוד מתחנחן בניסיון לייצר דרמה על לא דרמה. המוסיקה לוקחת למקומות ענוגים שממתיקים איזו תחושה של "סוף עולם" אבל אינם מייצרים דרמה.
*** קרן פלס: בזמן האשפוז שלי נועם והילדים היו ביוון וכשהשתחררתי טסתי אליהם עם כל הכאבים, מתוך אמונה שהחיבוק המשפחתי בתוך השקט ירפא הכל. צילמנו את ״ימים אחרים״ בימים רבים של שכיבה על הגב. ראיתי את הנופים המתחלפים של עננים בשמים בזמן שנועם נלחם בגלים אחרים. מתוך מגבלה וכאב נולדות תעצומות נפש. זאת היצירה הכי קרובה וחשופה שלי ואני רוצה לשלוח אותה החוצה עם חיוך. להאמין בחיים שחזקים מהכל ולחיות את היום – ליום שחלף אין מחיר"
קרן פלס ימים אחרים
דרך הפחד/ מצאנו כוחות להיות יחד שבירים / עוברים צעד צעד / מים הייאוש לימים אחרים
הנה שוב הרכבת דוהרת
ושוב אנשים נדבקים אל הקיר/ אנחנו בסרט/ חיים על כדור שתלוי באוויר
והלילה נשאיר את האור שיאיר לכולם / גומה של חיוך על הים
אנשים נמסים מבדידות אל עצמם / שורדים גם את סוף העולם
בוא נשלים עם האושר / בקיץ פשוט נתאהב בקוצים/ כל שנה באוקטובר
ירד לך גשם אל תוך הכיסים/ בוא נתאהב בקוצים
והלילה נשאיר את האור שיאיר לכולם/ גומה של חיוך על הים
אנשים נמסים מבדידות אל עצמם/ שורדים גם את סוף העולם
בוא ונחיה את היום/ ליום שחלף אין מחיר/ אנשים רצים ממקום למקום
חיים על כדור שתלויי באוויר
דרך הפחד/ מצאנו כוחות להיות יחד שבירים/ עוברים צעד צעד
מים היאוש לימים אחרים
