אילו חי לפני ארבעים שנה בארה"ב, אלי דג'יברי היה נכנס לספר ההיסטוריה כענק ג'אז. מדהים: אחרי קריירה כל כך עשירה כנגן, כיוצר, כמנהל פסטיבל הג'אז של אילת, דג'יברי מגיע לפסטיבל חשיפה בינלאומי של "הצוללת הצהובה" ומשרד החוץ.
אני מנסה לקרוא את דרך חשיבתו: דג'יברי, ככל הנראה, מבין את הדינמיות של עסקי המוסיקה. אתה יכול להיחשב כוכב על בג'אז, אבל במונחים אוניברסליים  – אתה זקוק להרחבת ההכרה בך. דור הולך ודור בא, ואתה חייב לחשוף עצמך מחדש. דג'יברי הוא מוסיקאי ג'אז מבוסס בצמרת המבוקשים, ועדיין מרגיש כי לא לעולם חוסן.
ב"הצוללת הצהובה" הוא ונגניו ניגנו חמישה קטעים במסגרת המופע "Henri and Rachel" המוקדש לקשר המיוחד והקרוב של דג'יברי והוריו, הנרי, שהלך לעולמו, ורחל, תבדל לחיים ארוכים, מתוך רצון לספר את סיפורם המיוחד דרך מנגינות של אהבה והוקרה. Henri and Rachel הוא האלבום התשיעי של אלי דג'יברי והמשך ל- Cliff Hangin, שקיבל 5 כוכבים (יצירת מופת) ממגזין DownBeat.
בגדול, התחושה שלי היתה כי בג'אז רגשות אינם נמצאים בעדיפות עליונה אצל הנגנים. נגן הג'אז מנסה למצוא את הצלילים ה"נכונים" באילתור, בנגינה, בשת"פ. מצד שני, לא לשכוח שאהבת ג'אז מונעת מתקשורת, והנגנים מנסים לתת לקהל את מה שהם מרגישים . לפעמים זה מתוחכם וקר, לפעמים נגיש וחם.
אלי דג'יברי ורביעייתו ניגנו מופע קצר, מעצים, ומלא רגש. כמו בכל מוסיקה גם בג'אז יש הקשבה, קשר עין ושפת גוף. והפעם נקודת העניין המרכזית הגיעה גם ויזואלית, גם בשפת גוף.
דג'יברי ניגן  סולו אישי, זורם, מקורי ומלא דמיון, מצליח ליצור  מוסיקה שהיא מעבר לאלתור –  מלודית,  מלאת השראה, תשוקה  ניגודים, מעברים. אינדיווידואליסט, שמוציא מהסקסופונים שלל צבעים, מונחה ע"י חושים מלודיים מופלאים, וגם יוצא להרפתקאות חריגות, ומושך אחריו את נגניו. ספונטניות וטלפתיה מוזיקלית הולכים יד ביד, מכורח הנסיבות. כשמוזיקאים מרגישים זה את זה, הם מפנים מקום למרחב, מגיעים מקומות שבהם כל מוזיקאי יכול להוסיף משהו ליצירה המשותפת.
הייתם צריכים לראות/ לשמוע את תום אורן ליד הפסנתר. אין לי שום ספק כי ההשראה לנגינתו הוירטואוזית נבעה מההעצמה והייחוד של דג'יברי.
אם לחזור לשאלת ג'אז ורגש – דג'יברי וחבריו ניגנו מוסיקה מלאת תחושה ונשמה, ובמיוחד הקטע המסיים "הנרי ורחל", שהוא יצירת ג'אז מלודית והרמונית מלאת רגש, המכילה את עומק תחושת היוצר והנגן.
ברור שחמישים המוזמנים לפסטיבל הבינלאומי יקחו את אלי והרביעייה חזרה לארצם, לפחות על הנייר.

אלי דג'יברי – סקסופונים, תום אורן – פסנתר, אלון ניר – בס, אביתר סליבניק – תופים

GarGamel, Like Someone In Love, Longing, Preaching To The Choir, Henri and Rachel

צילומי סטילס: מרגלית חרסונסקי

אלי דג'יברי פייסבוק

אלי דגיברי ורביעייתו Like Someone In Love פסטיבל חשיפה "צוללת צהובה" נובמבר 2021