משב הרוח הדרמטי של רבקה זהר אכן הופך סופה. כמה טוב שהיא לא ניסתה להיות הסינגר-סונגרייטר של השיר. הפרדת הרשויות (מילים: שחר הדר לחן ועיבוד: אודי תורג'מן) יצרה שיר שנשמע מפיה כאילו היא כתבה אותו. הוא מגיע מעצמותיה, מבטנה, מלבבה. גם החיבור לקליפ העוצמתי המצוין יצר תלכיד שכולו נרטיב שמגיע ממנה, תוכה.
"הדרך הזו מלאה סמטאות/ ופינות חשוכות מלאה בשמים". רבקה זהר כמו מסכמת חיים. שרה את מורכבותם ברגש טיפוסי לה. היא נוגעת במהות. המנגינה מכילה אותה, את המחשבות והסודות שהם תמצית חיים בזמנים ובמקומות בהם היתה – במורדות ובעליות, גם רגעי אמונה מצילי חיים.
העיבוד יפהפה, פונקציונאלי למשעי, מעצים את הדרמה בתערובת של מערב וקישוטי מזרח. הטון שיוצא מזהר לוקח אותך בשבי הרגשי, ואני מאלה שהולך שבי, אם אני חש אמת. אז כן, הייתי איתה בסמטאות ובפינות החשוכות, גם בשמיה.

* נ.ב אחד הקליפים הטובים שנוצרו בפופ הישראלי – בקוהרנטיות, בחיבור לזמרת, לתחושות שלה, להתמזגות עם הנוף והטבע, גם בצילומים הביזאריים שלה.

רבקה זהר סופות במאי, צלם ועורך וידאו: ואדים מכונה

הדרך הזו מלאה סמטאות/ ופינות חשוכות מלאה בשמים/ הדרך הזו מלאה בסודות/ ומיליון מחשבות שעפות בינתיים
והשביל מתארך והלב שמושך/ אל האור הגדול אל האש אל המים/ בשעות הקטנות עוד עולים בי קולות
יש אמת שרואים רק בתוך העיניים/ ובאו סופות היכו סערות/ ונפלתי לאט וכמעט התרסקתי
והיו מקומות לא יכולתי לראות/ אם בכלל יש קצה אז פשוט האמנתי/ לפעמים זה מוזר כל הזמן שעבר
שהותיר בי שברים צלקות שאספתי/ כל אחת היא סימן עדות של הזמן/ שהייתי אני וכמו ילד גדלתי
והשביל מתארך והלב שמושך/ אל האור הגדול אל האש אל המים/ בשעות השקטות עוד עולים בי קולות
יש אמת שרואים רק בתוך העיניים/  ובאו סופות היכו סערות/ ונפלתי לאט וכמעט התרסקתי
והיו מקומות לא יכולתי לראות/ אם בכלל יש קצה אז פשוט האמנתי/  הדרך הזו מלאה סמטאות/  ופינות חשוכות מלאה בשמים

רבקה זהר פייסבוק