מה הקשר בין "רדיו רמאללה" לרפרטואר ולמשתתפים של המופע המרכזי בפסטיבל מדטירנה באשדוד?  – מקרי בהחלט. פרט ליהודה פוליקר ששר בסיום את השיר ("רדיו רמאללה") בדואט עם ברי סחרוף – לא מצאתי משהו שיחזיר אותי לעונג שהסב לי הרדיו הזה בשנות השישים. אני האזנתי לרדיו רמאללה כדי לשמוע פופ באנגלית. הרדיו שידר גם מוסיקה ערבית, אבל זו לא היתה הסיבה להפיכתו לערוץ נחשק בישראל.
השם "רדיו רמאללה" היה למעשה, המצאה ישראלית לתדר ירדני מופלא, שבני דור השישים האזינו לו בתשוקה, מכיוון שהוא שידר פופ שלא הגיע אז לארץ. שמה הרשמי של התחנה היה "תחנת השידור של ירושלים הערבית", התחנה שידרה מ-1948 ועד 1967 באמצעות מתקני השידור המנדטוריים שנשארו ברמאללה התחנה הייתה אי של שפיות לפני מלחמת ששת הימים בתוך ים של מוסיקה שלא התכתבה עם מהפכת הפופ שהתחוללה במערב. תחנות הרדיו הישראליות של אותם ימים מיעטו לשדר פופ, למרות הדרישה המוגברת של בני הנוער למוזיקה זו.
"רדיו רמאללה"  נכנס ל"אפר ואבק"  של יהודה פוליקר, העוסק בטראומת הדור השני של ניצולי השואה, כחלק מהדפדוף של יוצריו, יעקב גלעד את יהודה פוליקר, בספר זיכרונותיהם. הם רצו לומר – גם הקטע הזה היה חלק מהילדות ועיצב את אישיותנו.
"לילה ברדיו, אולי היא קוראת לי/ אני זוכר שדה בוער ותופת מלמעלה/ חול בעיניים פתאום אני כאן בלי אף חבר"… 
אבל זה לא היה הנושא של הערב באמפי אשדוד. המופע היה הצדעה למוסיקה יהודית מזרחית/ ים תיכונית  ללא קשר לרדיו מסוים, לגבולות או לאום.  שמענו שירים שהוגשו  בשפת המקור, לצד שירים שתורגמו לעברית, וכמו כן שירים מהרפרטואר של האמנים המשתתפים שהותאמו לערב הזה. זה היה ערב של רדיו מדטירנה אשדוד, יותר מאשר רדיו רמאללה, תערובת של של שירים אלג'יראים, תוניסאים, מרוקאים, יווניים בניחוחות עממיים מסורתיים אבל עם מגע עכשווי בעיבודים של פסנתרן הג'אז עמרי מור. המוסיקאי האקלקטי הזה מוכיח מאז הפרויקט שלו שנקרא "אנדלוג'אז", לא רק הבנה עמוקה במוסיקה מזרחית, אלא תשוקה לייצר סינתזה בלי לפגוע במקור. אם ללכת על ערב נבחר של מוסיקה מזרחית ממקורות שונים – "רדיו רמאללה" מודל 2017 באשדוד הוא אולי התמהיל הכי אותנטי של מוסיקה  מזרחית וים תיכונית ששמעתי לאחרונה, וזאת  לידיעת שרת התרבות של ישראל, שנפשה חשקה לעשות נפשות למוסיקה המזרחית, אך לא הגיעה למופע הפתיחה של הפסטיבל כדי ללמוד מהי מוסיקה מזרחית מקומית אותנטית להבדיל מפופ "מזרחי" אינסטנט. ככה צריך להישמע רדיו ישראלי מהזן המזרחי.
אני מדבר על מקהלת אנסמבל הפיוט של בן צבי, שזמריה השיבו רול במפרשי המופע לאורך כל הערב, על שי צברי שהלהיב ב"פוג אל נח'ל", נטע אלקיים, אחת הזמרות היותר אותנטיות בחיבור בין המסורתי למודרני, ששרה בחיוניות "יא ווארדא", והזמינה לבמה את מוריס אל מדיוני בן ה-89, שהוא סגנון יחיד במינו בפני עצמו, סינתזה של צליל ערבי, מוסיקה אנדלוסית, חיבור לראי, רומבה ולבוגי,  וכמובן הנגינה המופלאה בפסנתר בגיל הזה, קלילות של פסנתרן ג'אז מהשורה הראשונה,  וכשהוא נותן קולו בשיר, החספוס נשמע אותנטי כשל שנסיונייר מהגדה השמאלית בפריז.
בהמשך עמיר בניון הפליא ב"נשמתי", זיו יחזקאל הגיש מפגן נדיר של שירת מאוולים אותנטית ב"סוואח". נסרין קדרי הפגינה נוכחות ועוצמה של זמרת גדולה באמת בעלאש יא ג'זאלי, מירי מסיקה חברה בעוצמות רגשיות חריגות למוסיקה טוניסאית ב"למוני לי". קינוחים הגיעו מברי סחרוף במחרוזת פיוטים ומיהודה פוליקר בשירים יווניים, וכמובן הדואט של "רדיו רמאללה" בסיום – כדי לתת איזושהי הצדקה לשמו של הערב. גם בלי בלעדיה – המבחר של השירים, המשתתפים וההפקה המוסיקלית הגישו ערב שהוא מהות הפסטיבל של אשדוד.

הפקה מוסיקלית: עמי רייס ועמרי מור

אנסמבל הפיוט של בן צבי – אגד אל ח'ה, שמחה גדולה הלילה עם המקהלה, שי צברי – פוג אל נח'ל, מרלן (דואט עם נטע אלקיים), נטע אלקיים האק א מאמא, יא ווארדא, מוריס אל מדיוני – אנא לחבק  (דואט עם נטע אלקיים), אהלן וסהלן, עמיר בניון –  נשמתי, Moi Je Suis, Rafki malki, זיו יחזקאל – סוואח, נסרין קדרי – עומרי מה ננסק יא מאמא, עלאש יא ג'זלי, מירי מסיקה – ברכת המלך (דואט עם נסרין קדרי), אלג'יר אלג'יר, למוני לי, ברי סחרוף – מחרוזת אלג'יראית – שחר אבקשך, Doumoun'I Rasail, Rymoun Nadaratni, לב שלם, יהודה פוליקר – Horepse Mou Tsiftetelli, פפלומה, כפיים, רדיו רמאללה עם ברי סחרוף.

צילום: מרגלית חרסונסקי

נסרין קדרי – עלאש יא ג'זארי

שי צברי – פוג אל נח'ל

עמיר בניון – נשמתי

מוריס אל מדיוני – אהלן וסהלן