רון בוחניק שופך את הלב במה שנשמע רגשנות טראגית ללא נשוא. תרצו: נותן לרגש לרוץ במקומו. זהו  מונולוג שמבטא כאב, ייסורים, ואהבה לא ממומשת – מהסוג הנפוץ באהבה טראגית. הסאבטקסט טיפוסי לשבורי לב, משהו בנלי כמו: איך אפשר להמשיך כך? איך אפשר להחזיק את עצמי כשאני מתפורר מבפנים? אני לא רוצה להמשיך, לא רוצה להעמיד פנים שהכול בסדר. העולם נראה ריק וחסר משמעות בלעדייך, ואני מרגיש כאילו נידונתי לאהוב מישהי שלעולם לא תאהב אותי בחזרה. אבל מה אוכל לעשות? לא אוכל לשכוח אותך, לא אוכל להוציא אותך מהלב שלי. כל פינה, כל מחשבה, כל חלום – את שם. את נוכחת בכל רגע של חיי, ואני רק צל של מי שהייתי פעם. אז אולי אני צריך לשחרר, לשחרר אותך, לשחרר את האהבה הזאת שמכלה אותי. אבל אני לא יכול. אני לא רוצה. כי למרות כל הכאב, למרות כל הייסורים, לאהוב אותך זה הדבר האמיתי ביותר שהרגשתי אי פעם.

גברים בוכים בלילה וביום על אהבה שחמקה להם, ומה שחזק כאן יותר מהמילים ומהמוסיקה זו ההרגשה שבוחניק משחרר מונולוג כאב אמיתי של מתגעגע נואש-מתוסכל, חלקו דיבור, חלקו שירה, נותן ללב לשיר את מועקתו. העיבוד מעצים את השיר במהלך עשיר של אקוסטי וחשמלי.

צילום עטיפה: נועם ירקוני

רון בוחניק כשזה נגמר

עשרה חודשים שלא התראנו/ לא אשקר שחשבתי על שנינו
דמיינתי אותך עם בטן גדולה/ ואותנו יושבים באותה הגינה
עשרה חודשים שהיה לי סיכוי היית הדיבור
בין כל השקרים את היית השפוי אני ואת לתמיד ואני לא ראוי
וכמה נסיונות אני בזבזתי עלינו

כשזה נגמר/ אתה נשבר/ רוצה לחזור הביתה
קורע את הסדינים ואת כל העיר הזאת/ לאלף חתיכות
שישרפו כל השירים/ כל המילים שאמרתי לך כבר פעם
אני לא בנוי למלחמות/ לוותר על חלומות/ אני לא רוצה יותר אז די כבר..

מנסה להתקדם מול המסך חצי ישן
עובר על התמונות שאז צילמנו באילת/ והלב שלי נשרט חשבתי שאת האחת
לוקח נשימה ואז מתחיל להתגבר/ על הכאב שבחזה ועל כל הזמן הזה
איך היית אצלי הכל ובשבילך אני פאסה/ כל העולם שלי נשרף ואת בשלך..

כשזה נגמר/ אתה נשבר/ רוצה לחזור הביתה
קורע את הסדינים ואת כל העיר הזאת/ לאלף חתיכות
שישרפו כל השירים/ כל המילים שאמרתי לך כבר פעם
אני לא בנוי למלחמות/ לוותר על חלומות
אני לא רוצה יותר אז די כבר..

רון בוחניק פייסבוק